החלטה

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי באסמכתאות המצורפות, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

המדובר בדו''ח מספר 10251995444, בגין עבירת נהיגה ברכב כשרישיון הרכב פקע, רישיון הנגרר פקע ומבלי שהיה לו פוליסת ביטוח, מיום 25.07.23.

על אחד משני אדנים יכול בית המשפט לבסס את מסקנתו לביטול פסק דין שניתן בהעדרו של נאשם; סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות או מניעת עיוות דין (לדיון מפורט ומורחב, ראו רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.2018) (להלן: "עניין סאלם")).

באשר לעיוות הדין - נקבע כי גם כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין. ראו ע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (4.9.2007). נקבע כי טענות כלליות וסתמיות בדבר קיומו של עיוות דין, מבלי להניח תשתית ראייתית בעלת משקל לתמיכה בטענה, לא יובילו, ככלל, לבטלותו של פסק הדין, בעילה זו. (רע"פ 8427-17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם, 25.03.2018).

זאת ועוד כעולה מתגובת ב"כ המבקש מיום 31.03.25 לפיה לא רופא הפגם ולא חודשו הרישיונות הרי שלא מצאתי פגם במידת הענישה אשר הושתה על המבקש.

באשר למסירה, המדובר בדו''ח מסוג הזמנה לדין. הדיון המקורי מיום 08.11.23 נדחה ליום 10.03.24. מועד זה נדחה להקראה למועד 05.11.24. מעיון באישור המסירה שצורף על ידי המשיבה מיום 17.03.24, עולה כי ההזמנה נמסרה לאימו של המבקש אשר הגיעה פיסית לתחנת המשטרה, חתמה על הזימון והתחייבה למסור לבנה. השוטר מבצע המסירה אף התקשר לחייב עצמו (המבקש) אשר אישר בפניו כי ידוע לו מועד הדיון. לפיכך בוצעה מסירה (כפולה) כדין ודין הטענה בדבר פגם בחזקת המסירה כדין להידחות.