תת”ע (חדרה) 7247-02-24 – אבו קאסם קאסם נ’ מדינת ישראל שלוחת תביעות תעבורה חדרה
|
תת"ע (חדרה) 7247-02-24 - אבו קאסם קאסם נ' מדינת ישראל שלוחת תביעות תעבורה חדרהשלום חדרה תת"ע (חדרה) 7247-02-24 אבו קאסם קאסם נ ג ד מדינת ישראל שלוחת תביעות תעבורה חדרה בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתעבורה בחדרה [09.10.2024] כבוד השופטת עידית פלד
עסקינן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 23.6.24.
עיינתי בטיעוני הצדדים בבקשה ובתגובה.
בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש אם הייתה הצדקה להיעדרו מן הדיון או אם קיים חשש שנגרם לו עיוות דין.
אשר לתנאי הראשון - אני סבורה כי זה לא מתקיים בענייננו, שעה שמאישור המסירה שצורף לתגובת המשיבה (וכולל את מספר הדו"ח, שמו של המבקש, ת.ז., כתובתו, וכן סטטוס המסירה, שם וחתימת עובד הדואר ותאריך המסירה) עולה, כי הזמנה לדין נשלחה למבקש וחזרה בציון 'לא נדרש'; והמבקש לא הוכיח כי לא קיבל את ההזמנה לדין מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלה, ולא הציג כל ראיה שיש בה כדי לסתור את חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם; רע"פ 805/09 שמואל פרפרה נ' מדינת ישראל). נקבע, כי "משמעות אישור מסירה בו מצוין כי הדואר "לא נדרש", כשמה כן היא, שהמערער לא ניגש לדואר ולמעשה נמנע מלדרוש את הדו"ח שנשלח אליו בדואר רשום. מכאן, הנטל עובר למערער להראות כי מחדלו אינו תוצאה של הימנעות מכוונת, אלא כי מדובר בסיבות שאינן תלויות בו." (עפת (מחוזי חיפה) 2047-09-22 סלומן נ' מדינת ישראל, 24.10.22, פסקה 7); ו"שעה שדבר הדואר לא נדרש, והמערער לא הוכיח כי לא קיבל את ההזמנה לדין בנסיבות שאינן תלויות בו ולא הציג כל ראיה אחרת שבכוחה לסתור את חזקת המסירה, הרי בדין בית משפט קמא דחה את בקשת המערער לביטול פסק הדין" (עפ"ת (מחוזי חיפה) 26126-01-22 אלגאוי נ' מדינת ישראל, 17.1.22, בפסקה 9). ובענייננו, המבקש לא בירר את נסיבות מסירת הדו"ח, ולא סתר את חזקת המסירה, ולפיכך, יש לראותו כמי שקיבל את ההזמנה לדין. וראו גם עפ"ת (מחוזי חי') 53629-08-23 נדים סלאמה נ' מדינת ישראל (נבו 15.10.2023).
|
|
|
אשר לתנאי השני - אני סבורה כי גם תנאי זה לא מתקיים בענייננו. בפסיקה נקבע, כי אין בעצם הטענה כי אחר נהג ברכב כדי לבסס חשש לעיוות דין. וראו לעניין זה רע"פ 7709/13 שמעון סאסי נ' מדינת ישראל (נבו 28.11.2013), שם נקבע, כי "טענתו לפיה הוא עצמו לא נהג ברכב, אינה מבססת חשש לעיוות דין כלפיו."; וראו גם עפ"ת (מחוזי חי') 53629-08-23 נדים סלאמה נ' מדינת ישראל (נבו 15.10.2023). יתרה מכך, תצהירו של מר חווא דרסי, אשר ממנו עולה כי הוא ביצע את העבירה, הינו תצהיר סתמי, ואין מתוכנו כדי להעיד באילו נסיבות בוצעה העבירה, וכיצד זכור למגיש התצהיר מה היו מעשיו ביום 16.2.23, מעל שנה טרם הגשתו של התצהיר.
גם העונש שהושת על המבקש (קנס 1,500 ש"ח) הינו סביר, בהתחשב בחומרת העבירה; ואין בו כדי להקים חשש לעיוות דין.
אין גם בטענה לקיומו של נזק בשל צבירת נקודות במשרד הרישוי כדי להצדיק קבלת הבקשה (עפ"ת (מחוזי חיפה) 37191-10-21 שרארי נ' מדינת ישראל, 15.11.21, פסקה 18); ו"מדובר בשיקול של תועלת ולא בשיקול של עיוות דין". (עפ"ת (מחוזי חיפה) 21418-12-15 קויפמן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.12.2015); ו"מן המפורסמות, כי ניקוד ואמצעי תיקון אינם בבחינת עיוות דין." (עפ"ת (מחוזי חיפה) 74456-01-24 איאד ג'בארין נ' מדינת ישראל, 26.2.24)). וראו גם עפ"ת (מחוזי חיפה) 57349-11-23 גולדשטיין נ' מדינת ישראל, 11.1.24: "שאלת הנקודות, כמו גם הסנקציה המנהלית, נעדרת חשיבות או משקל במסגרת ההליך הפלילי, וככל והמערער לא משלים עם סנקציה זו, הרי תקיפתה אפשרית במסגרת הליך מנהלי מתאים."
לפיכך, הבקשה נדחית, ללא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018); ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (פורסם בנבו, 06.01.2009)).
עיכוב הביצוע שניתן מבוטל בזאת.
ההחלטה תומצא לצדדים.
ניתנה היום, ז' תשרי תשפ"ה, 09 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.
|
