הטענה בדבר מצבו הנפשי של המבקש נטענה בעלמא וללא כל תימוכין (ללא אסמכתאות כלשהן, ואף ללא תצהיר תומך). יתרה מכך, נפסק, כי שכחה, טעות או בלבול בכל הנוגע למועד הדיון אליו הוזמן נאשם, אין בהם כשלעצמם משום סיבה מוצדקת לאי התייצבות (ראו רע"פ 8862/21 יוסף מסארוה נ' מדינת ישראל (נבו 29.12.2021); רע"פ 1446/14 אסדי ריאד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 26.03.2014); רע"פ 1644/12 זיאד מחאגנה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 07.03.2012); עפ"ת (מחוזי חיפה) 26770-11-23 ג'ומעה נ' מדינת ישראל, 27.2.24 פסקה 14; עפ"ת (מחוזי חי') 18315-01-23 מוחמד אגבאריה נ' מדינת ישראל (נבו 29.03.2023) פסקה 12).

משאלו פני הדברים, לא הוכח כי היתה הצדקה להיעדרו של המבקש מן הדיון שהתקיים בהיעדרו.

אשר לתנאי השני - אני סבורה כי גם תנאי זה לא מתקיים בענייננו, שעה שהמבקש לא הצביע על שיקולים הנתמכים בתשתית ראייתית כלשהי שיש בה פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, כנדרש על פי הפסיקה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין; ועל פי הפסיקה, אין די בהכחשת העבירה בעלמא בכדי להקים חשש לעיוות דין (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018)).

בענייננו, טענת ההגנה היא טענה כללית, לא מפורטת, וכל מה שנאמר בבקשה לביטול שקיימים כשלים שהיה יכול להעלות; וכפי שנפסק "סיסמא זו אין בה כדי לייצר עיוות דין. היה מקום להתכבד ולפרט מהן טענות ההגנה שיש בפיו של המערער." (עפ"ת (מחוזי חיפה) 10343-08-23 סואעד נ' מדינת ישראל, 11.1.24).

גם הטענה, כי המבקש לא ידע שיש על הרכב הודעת איסור שימוש, נטענה בעלמא; ואין די בטענה זו בכדי להקים חשש לעיוות דין, שכן העבירה המיוחסת למבקש הינה מסוג אחריות קפידה. יתרה מכך, המבקש מציין בבקשה (בסעיף 6) כי נתפס ברכב משוריין ובשל כך זומן למשפט.

גם העונש שהושת על המבקש (3 חודשי פסילה בפועל וענישה נלווית) הינו סביר, בהתחשב בפסילת המינימום הקבועה בחוק; ואין בו כדי להקים חשש לעיוות דין.

אין גם לקבל את הטענה, שפסילה מינהלית שקיבל לא נלקחה בחשבון בעונש (סעיף 12 לבקשה), שכן מדובר בעבירה שאינה מצויה בתוספת הרביעית של פקודת התעבורה, ולא צורפו מסמכים כלשהם המעידים על פסילתו המנהלית של המבקש.

המבקש קיבל את יומו בבית המשפט והוא לא ניצל אותו מטעמים התלויים בו.

לפיכך, הבקשה נדחית, ללא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018); ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (פורסם בנבו, 06.01.2009)).

עיכוב הביצוע שניתן מבוטל בזאת.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג תמוז תשפ"ד, 29 יולי 2024, בהעדר הצדדים.