החלטה

1. לפניי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן כנגד המבקש ביום 02.12.2021 בהעדר התייצבות, על יסוד הוכחת זימונו כדין.

2. כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה מיום 12.09.2021 של נהיגה במהירות מופרזת בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה. המבקש נדון לעונש פסילה בפועל בת חודש, פסילה מותנית בת 3 חודשים למשך 3 שנים (תקופת התנאי חלפה זה מכבר) וקנס כספי בסך 1,500 ₪.

3. לטענת המבקש לא קיבל זימון לדיון וכלל לא ידע על קיומו. רק מבירור בעת האחרונה נודע לו שנשפט.

4. המשיבה מתנגדת לביטול פסק הדין, בהתבסס על אישור הודאתו בכתב שנשלחה לתיק בית המשפט ואשר על יסודה נשפט המבקש בהיעדרו.

5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי באסמכתאות המצורפות, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

6. מן ההיבט המהותי - על אחד משני אדנים יכול בית המשפט לבסס את מסקנתו לביטול פסק דין שניתן בהעדרו של נאשם; סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות או מניעת עיוות דין (לדיון מפורט ומורחב, ראו רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.2018) (להלן: "עניין סאלם")).

7. מעיון בפסק הדין עולה כי המבקש הורשע על יסוד הודאתו. עיינתי ומצאתי את הודאת המבקש בכתב אשר נשלחה לבית המשפט ואשר על יסודה נשפט בהעדרו. המבקש סימן כי הוא מודה בעובדות ואף הוסיף בכתב ידו "הייתי באמצע עקיפה". אין בנימוקי המבקש כל התייחסות להודאתו הכתובה.