8. לעניין אי התייצבות לדין, הרי שאין בעמדת בא כח המבקש כדי לבסס תשתית עובדתית מצדקת. כאמור לעיל - בעת מתן פסק הדין לא הופקד יפוי כח בהליך ומשכך אין רלוונטיות לטענה כי ב"כ המבקש נכח או לא נכח בבית המשפט. הנראות היא כי שירותיו של ב"כ המבקש נשכרו לאחר מועד מתן פסק הדין וכי הטענה בדבר שכחת המועד נטענת בעלמא וללא תימוכין ולראיה - לא צורפו תצהירים.

9. אשר לסיבת אי ההתיצבות - שכחה - אפנה להלכה המחייבת: " נחזור ונזכיר בהקשר זה כי בשלב הדיון בבקשה הסתיים ההליך הפלילי, המבקש הורשע, ודינו נגזר. על-מנת לשכנע את בית-המשפט כי יש עילה טובה לביטול פסק-הדין ולהניע את גלגלי המערכת השיפוטית מחדש, האפשרות האחת היא שהמבקש יראה כי יש נימוק של ממש לאי-התייצבותו לדיון. שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום-לב, אינה יכולה להצדיק אי-הופעה לדיון (ראו ר"ע 418/85 הנ"ל [5]). דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך-הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת-לב של הנאשם עצמו. עם זאת, כאמור, גם בנסיבות אלה, אם מוכיח המבקש - וזו האפשרות השנייה - שאי-היעתרות לבקשתו עלולה לגרום עיוות דין, דין בקשתו להתקבל, לדוגמה אם לא התייצב נאשם למשפטו עקב שכחה גרדא, אולם מבקשתו עולה באופן חד-משמעי כי בתאריך שבו מיוחסת לו עבירת תנועה הוא לא שהה בתוך גבולות המדינה כלל. בנסיבות אלה החלטה שלא לבטל את פסק-הדין תגרום למבקש עיוות דין, שכן אין כל ספק כי דיון ענייני באישום היה מוביל למסקנה שיש לזכותו. רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793 (2003) (ההדגשה שלי - ס.ד). לא מצאתי בנימוקי הבקשה ביסוס כנדרש.

10. למעלה מן הצורך בחנתי בשנית את מידת העונש - אכן פסילה בת 1 חודש, בצירוף ענישה נלווית אינה קלה ואולם אין לו למבקש להלין אלא על עצמו; מדובר בענישה ההולמת נהיגה במהירות קצה של 143 קמ"ש לאחר הפחתה., מהירות המסכנת סיכון של ממש הן את הנוהג והן את משתמשי הדרך.

11. ממכלול הנימוקים האמורים לעיל, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

ניתנה היום, י"ב שבט תשפ"ה, 10 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.