החלטה

הנאשם עתר לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות כמפורט בהחלטתי מיום 12.12 והמאשימה התנגדה לבקשה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה.

ראשית, אין חולק כי הנאשם זומן כדין לדיון אך הוא מסביר שלא התייצב עקב מחלה. אפשר והסבר זה יכול היה להתקבל לו הייתה מוגשת הבקשה באופן מיידי לאחר הדיון, אך הבקשה דנן הוגשה רק בחלוף חמישה חודשים ואין בפי הנאשם כל הסבר מדוע לא פנה מיד לברר מה הוחלט בדיון אליו לא התייצב.

יתרה מכך, אין בבקשה כל הסבר מדוע לא הוגשה בקשת דחייה מראש, כפי שעושים אזרחים רבים, ועיון בתעודת המחלה עצמה אף הוא רחוק מלשכנע, כאשר מדובר בתעודה בלא אבחנה כלשהי, אשר הונפקה רטרואקטיבית, שבעה ימים לאחר מועד הדיון.

מעבר לאמור, על פי אישור המסירה שבתיק הומצא פסק הדין לנאשם כבר ביום 29.7, כך שצודקת המאשימה והבקשה מוגשת לאחר המועד שנקבע לכך בדין, ובלא הסכמת תובע.

אף לגופו של עניין לא מצאתי כי שפיטת הנאשם שלא בנוכחותו גרמה לו לעיוות דין. ב"כ הנאשם טוען כי הדוח חסר בפירוט הנסיבות, אולם הנאשם עצמו כלל לא טרח למסור את גרסתו, כך שבוודאי לא ביסס חשש ממשי כנדרש.

מקל וחומר שקשה לטעון לעיוות דין ממשי מקום שבהיעדר התייצבות נגזר על הנאשם קנס מתון, העולה אך במעט על הקנס על פי ברירת המשפט.