החלטה

הנאשם עתר לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות והמאשימה התנגדה לבקשה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את הבקשה.

הנאשם טוען כי לא קיבל את הזימון לדיון והעלה טענה כי הזימון לא התקבל בידו והחתימה על אישור המסירה לא שלו.

ראשית, המדובר בטענה כללית ובלתי מפורטת, אשר הנאשם אינו מסבירה.

הנאשם מוסיף ומעלה טענה כנגד העבירה, וטוען כי בזמן הרלוונטי נהג ברכב אחר ללא הסבר כיצד יודע הוא כי האחר הוא זה שנהג ברכב בבעלותו לפני כשנתיים.

ההזמנה לדין נשלחה לכתובתו השומה של הנאשם לעיר מגוריו ולכתובת תא דואר אישי שלו ,כבר פסק בית המשפט העליון כי "טענות לשיבושים בהגעת דברי הדואר יש לתמוך בחומר ממשי, ואין להעלות טענות מסוג זה בעלמא וללא כל תימוכין" (רע"פ 8427/17 אמנון סאלם) והוסיף באותו מקום כי "גם כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין".

משמצאתי כי הנאשם זומן כדין לבית המשפט ולא הראה חשש ממשי לעיוות דין, החלטתי לדחות את בקשתו.

ניתנה היום, י' אדר תשפ"ה, 10 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.