החלטה

בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו של הנאשם.

אישור המסירה שצירפה המאשימה במהלך הדיון (סומן במ/1, נסרק לתיק ואינו זה אשר צירף המבקש לבקשתו), מלמד כי ההזמנה לדיון נשלחה לכתובתו הרשומה של המבקש כשעליה מצוין מספר הדו"ח הנכון ואף מספר תעודת הזהות של המבקש. אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש", כשעליו שם המוסר חתימתו ותאריך המסירה ואף הוסף בכתב יד: "נמסרה הודעה לנמען". גם אם שמו של המוסר אינו ברור דיו, אין בכך כדי לסתור חזקת המסירה. לכל הפחות היה על הנאשם לערוך בירור ברשות הדואר וזאת לא עשה. כידוע:

"אף לא מצאתי ממש בטענת המבקש בדבר פרטים חסרים באישור המסירה, אשר נידונה ונדחתה בערכאות הקודמות. אמנם ישנה חשיבות רבה לציון פרטים מלאים באישור המסירה, אך על הטוען כי לא קיבל את ההודעה להסביר כיצד התיעוד החסר פגם ביכולתו להוכיח זאת, ולא להסתפק בטענה כללית, כנטען במקרה דנן (ראו רע"פ 5356/20 טחאן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.8.2020))" (רע"פ 5008/21 ביטון נ' מדינת ישראל (30.8.21)).

כן ר' דבריו של כב' הש' סלאמה בעפ"ת 10086-11-21 גאווי נ' מדינת ישראל (29.11.21):

"על מנת לסתור את החזקה, אין די לטעון לקיומם של פגמים או חוסרים "באישור המסירה"- הוא המסמך אליו מכוון המערער, אשר בו צוין כי הדואר לא נדרש. על המערער הנטל להראות באמצעות ראיות, מסמכים או בעקבות ברור שעשה, כי אי קבלת הדואר אינה נובעת מכך שהוא נמנע מלקבלו."

לא למותר לציין, כי המסירה נעשתה בתאריך 12.12.23, דבר התואם את תאריך פתיחת התיק בבית משפט ולכן מלמד כי מדובר בהזמנה הרלבנטית למועד הדיון.