לגופו של עניין, עיון באישור המסירה שצורף לתיק נושא את שם הנאשמת; מספר הזהות שלה; כתובתה; שם עובד הדואר המוסר (יאנה חמילקובסקי) ותאריך (12.9.24). בנוסף, חזר בציון "לא נדרש". די באמור כדי להקים את חזקת המסירה ואין בטענות בעלמא אותן העלתה הנאשמת כדי לסתור החזקה (רע"פ 8427/17 אמנון סאלם (25.3.18)).

כן יצוין כי פסק הדין שניתן בהיעדר הנאשמת, אותו טוענת כי קיבלה לידה, נשלח לאותה כתובת בדיוק וחזר בציון "לידי הנמען הרשום".

באשר לטענתה הכללית של הנאשמת בדבר כפירתה במיוחס לה ורצונה להוכיח חפותה, אין לי אלא להפנות לדבריו של כב' הש' סלאמה בעפ"ת 10086-11-21 גאווי נ' מדינת ישראל (29.11.21), החוזר על ההלכה הידועה:

"גם באשר לקביעה בדבר היעדר חשש לעיוות דין אין להתערב, שכן המערער אף לא העלה כל טענת הגנה ממשית לגופו של עניין, וטענתו בדבר סיכויי הגנה גבוהים, הינה טענה בעלמא שאין לה על מה לסמוך.

בעניין זה ראוי לשוב ולהזכיר, כי אין די לעניין קיומו של חשש לעיוות דין, כי מי שעותר להארכת המועד להישפט, יכחיש את העבירה המיוחסת לו. על מי שטוען לקיומו של חשש כאמור להציג טעמים הנתמכים בראיות ממשיות ואשר טומנים בחובם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה (ראו והשוו לגבי החשש לעיוות דין לעניין בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר; רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.2018))" (שם, פסקה 13).

דברים אלו יפים גם לטענתה של הנאשמת כי לא היא שנהגה ברכב בעת ביצוע העבירה. טענה זו הועלתה על ידי הנאשמת בעלמא; ללא תימוכין; מבלי לנקוב בשמו של הנהג הנטען; ובלי לצרף תצהיר מתאים מטעמו לאימות העובדות. במצב דברים זה, הרי שאין בידי לקבל טענה זו כלל.

גם טענתה של הנאשמת בדבר כי עונשה חוג מהמקובל, אינה מבוססת. הנאשמת נהגה במהירות של 111 קמ"ש בדרך עירונית בה המהירות המרבית המותרת הינה 70 קמ"ש. עונש פזילה החופף במלואו לפסילה מותנית שהופעלה, אינו חורג מרמת הענישה הנוהגת.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית ופסק הדין יעמוד על כנו.

זכות ערעור כחוק.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אדר תשפ"ה, 22 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.