החלטה

הנאשם עותר לביטול פסק הדין שניתן נגדו ביום 2.1.24, בידי כב' השופטת פרסון, בהעדר התייצבות לדיון.

אומר מיד כי לאחר עיון בבקשה ושקילת טענות הנאשם, מצאתי כי הבקשה אינה מגלה עילה ולפיכך יש לדחותה בלא צורך בתגובת המאשימה.

הנאשם מקדים וטוען כי בגין אותה עבירה הוגשו נגדו שלושה תיקים, אך לא כך הדבר. אמנם מדובר בעבירה דומה, אולם מדובר בשלושה מועדים שונים בהם חזר הנאשם על העבירה. בתיק דנן מדובר בעבירה מיום 25.10.23 ואילו בתיקים בבית המשפט בעכו מדובר בעבירות מהתאריכים 11.3.23 ו - 20.8.22.

כלומר, לא רק שהנאשם ממשיך ונוהג ברכב בניגוד להודעת איסור שימוש שקיבל, הוא עושה זאת על אף שנרשמים נגדו דוחות בגין עבירה זו!

טענה נוספת בפי הנאשם היא כי סבר שתיק זה צורף לתיק בית המשפט בעכו (5286-04-23). טענה זו אינה יכולה להתקבל. פסק הדין בתיק זה ניתן כאמור בידי כב' השופטת פרסון בחודש ינואר, ואילו הדיונים בתיק הנוסף בעכו התקיימו לאחר מכן. מובן אפוא כי לא ניתן היה לצרף את התיק לאחר שכבר ניתן בו פסק דין.

אף טענת הנאשם כי העונש שהוטל עליו אינו מידתי אינה יכולה להתקבל.

ראשית, הלכה פסוקה היא כי טענה כנגד חומרת העונש היא עילה לערעור ולא לביטול פסק הדין. אולם לגופו של עניין אין מדובר בעונש חמור כלל.