החלטה

לפניי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר התייצבות לדיון ביום 2.3.2023, בידי כב' השופטת פרסון.

המבקש טוען כי דחיית בקשתו תיצור עיוות דין מכיוון שהוא כופר בביצוע של העבירה בגינה הורשע וכי הרשעה תפגע ברישיונו ובפרנסתו. לטענתו לא קיבל זימון לדיון והוא ובני משפחתו לא מזהים את החתימה אשר מופיעה על אישור המסירה עוד טוען המבקש כי למרות שהגיש את הבקשה באמצעות בא-כוחו, לא זומן באמצעותו וזאת בניגוד לסעיף 95 לחוק סדר הדין הפלילי, ולפי נוהל את"ן מספר **.231.03.

המשיבה מתנגדת לבקשה, טוענת כי המבקש זומן כדין ומציגה שני אישורי מסירה עליהם חתומה הגברת רנית אשר מתגוררת עם המבקש באותו בית ואשר לפי בדיקה במערכות המשטרתיות היא אשתו של המבקש.

המשיבה מפנה אף לאישור מסירה הנוגע למשלוח גזר הדין, אשר מגלה כי הומצא לרנית עוד בחודש מרץ 23, וטוענת כי יש לדחות את הבקשה מהטעם שלא הוגשה בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין למבקש, כנדרש בסעיף 130. עוד הפנתה המשיבה לכך כי המבקש כופר בעבירה בצורה כללית מבלי להעלות טענות ספציפיות, וכי תגובתו הראשונית בעת מתן הדו"ח היא בחזקת ראשית הודאה: "למה עכשיו עם 8 נקודות, יקחו לי את הרישיון".

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה.

ראשית, אינני מקבל את טענת המבקש כי הייתה חובה לזמנו באמצעות עורך דינו.

נזכיר כי סעיף 95(א) לסדר הדין הפלילי, קובע: "משהוגש כתב אישום יקבע בית המשפט מועד למשפט; בית המשפט יודיע על המועד בכתב לתובע וימציא לנאשם הזמנה בכתב למשפט בצירוף העתק מכתב האישום; הגיש סניגורו לבית המשפט לפני קביעת המועד יפוי כוח לייצג את הנאשם במשפט, יודיע בית המשפט על המועד בכתב גם לסניגור".

במקרה דנן הוגש ייפוי הכוח לתיק רק לאחר מועד הדיון.

עיון בבקשה להשפט מגלה כי המען למשלוח דואר אשר צוין בה להישפט הוא של המבקש ולא של בא כוחו. לפיכך, אין בסיס לטענה כי המבקש ביקש להיות מוזמן לדיון באמצעות עורך הדין, וראו בהקשר זה לדוגמא החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעפ"ת 36748-09-20 אליהו נ' מדינת ישראל (27.10.2020).