החלטה

1. ראשית דבר:

בפני בקשה לביטול כתב אישום מחמת טענת התיישנות.

2. נסיבות המקרה:

ביום 22.04.22 נרשם כנגד המבקש דו"ח תנועה בגין נהיגה בדרך עירונית במהירות של 127 קמ"ש העולה על המהירות של 80 קמ"ש הרשומה בתמרור וזאת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה. כתב האישום הוגש ביום 11.07.23. טענת הסניגור כי כתב האישום וההזמנה לדין הוגשו מעבר לסד הזמנים הקבוע בחוק העומד על 4 חודשים וכי באישור המסירה בכל מקרה רשום שם של אדם אחר.

3. דיון והכרעה:

באשר למועד הגשת כתב האישום וההזמנה לדין:

העבירה המיוחסת למבקשת היא מהירות מסוג הזמנה לדין ולכן מסווגת כעבירה מסוג עוון (תת"ע (תעבורה מרכז) 14820-02-23 מדינת ישראל נ' יונס עלא (נבו 5.2.2024)), כך לפי סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982 (להלן: "החסד"פ"). תקופת ההתיישנות בגין עוון היא 5 שנים. במקרה דנן, הגישה המשיבה את כתב האישום וההזמנה לדין בחלוף 15 חודשים ממועד ביצוע העבירה ולכן עמדה בסד הזמנים הקבוע בחוק.

יתרה מכך, המבקש בתצהירו הצהיר כי קיבל את ההזמנה לדין בחודש 10/23, דבר אשר סותם את הגולל על בקשתו לביטול כתב האישום. המבקש אף לא התכחש כי קיבל את ההודעה על ביצוע העבירה שלא בתוך התקופה של 4 חודשים, שעה שאישור המסירה התומך בכך, צורף לחומר הראיות ע"י המשיבה.