החלטה

הנאשם עותר לביטול פסק הדין שניתן נגדו ביום 22.11.22 בידי כב' השופטת פרסון, בהעדר התייצבות לדיון.

הנאשם טוען כי לא הבין שעליו להתייצב לדיון וסבר שקיבל קנס בלבד.

לגופו של עניין טוען הנאשם כי לא ידע על צו איסור השימוש שניתן לרכב.

לאחר עיון בבקשה ובתיק החלטתי לדחותה על הסף, בלא צורך בקבלת תשובה.

אין חולק כי הנאשם קיבל את הדוח הרלוונטי לידיו ובו זימון לבית המשפט. הנאשם לא התייצב, ולא ניתן לקבל טענה כי סבר שמדובר בעבירת קנס, שכן בדוח לא נרשם כל סכום לתשלום.

ככל שכוונת הנאשם כי סבר שאם לא יתייצב לבית המשפט יוטל עליו קנס בלבד, הרי בוודאי שלא ניתן לקבל את הסברו, ומשבחר שלא להתייצב אין לו להלין אלא על עצמו ומקל וחומר כאשר לא טרח כלל לבדוק תוצאות משפטו במשך קרוב לשנתיים.

אף לגופו של עניין הנאשם אינו מעלה טענה של ממש. כבר נקבע לא אחת כי עבירה של נהיגה ברכב לגביו ניתנה הודעת איסור שימוש בידי בוחן היא עבירה מסוג אחריות קפידה, ואין חובה להראות כי הנהג ידע על ההודעה, שכן די בכך שלא בדק את רשיון הרכב, ובמקרה דנן לא היה הרשיון בתוקף תקופה של כשלוש שנים במועד העבירה.

משלא מעלה הנאשם טענה של ממש כנגד זימונו, נימוק ממשי מדוע לא יכול היה להתייצב, או חשש לעיוות דין, אין מקום לדיון בבקשה והיא נדחית על הסף.