אינני מוצא סיבה מוצדקת להיעדרו של המבקש מהדיון בהכרעת דינו מיום 14.11.24. עפ"י אישור המסירה מיום 07.02.24, ניכר כי הוא נמסר למבקש ועל גביו חתימתו. זאת, בדומה לאישור המסירה שנמסר לו מיום 19.09.22 (באשר לדיון הקודם מיום 15.01.24) וגם על גביו חתימתו.

אינני נאות לקבל את טענת הסניגור באשר לזיוף חתימת המבקש ע"י עובד הדואר. מעבר לעובדה כי לא נראית לכך סיבה סבירה מצד עובד הדואר, הרי שמעיון בשני אישורי המסירה וטופס הודעה על תפיסת רישיון מיום 21.11.24, למבקש אין חתימה אחידה ושלושת חתימותיו שונות אחת מהשניה.

לפיכך, אין באמור לעיל סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש.

תנאי ב' - ביטול פסק הדין דרוש כדי למנוע עיוות דין:

הסניגור אכן טען כי המבקש אינו מחזיק ברכבו בפועל אלא הרכב בבלעדיות בנו של המבקש ועל כך גם הצהיר המבקש עצמו.

יחד עם זאת, מעבר לחזקת הבעלות הרובצת על המבקש מכוח סעיף 27ב(א) לפקודת התעבורה {נוסח חדש}, הרי שלבקשה לא צורף כל תצהיר מצד בנו של המבקש שיתמוך בגרסתו לעניין זה. ידוע כי צירוף "תצהיר סתמי" בטענה שהאחר נהג ברכב, כגון זה של המבקש, מבלי שעולה מהתצהיר באילו נסיבות בוצעה העבירה וכיצד האחר זוכר את האירוע שהתרחש זמן רב לפני הגשת התצהיר, אין בו כדי לבסס טענת עיוות דין המצדיקה ביטול פסק דין (עפ"ת 7292-08-20 בן דוד נ' מ"י (21/10/20); רע"פ 8626/14 סמארה נ' מדינת ישראל (10.2.15)).

לפיכך, אינני מוצא חשש לעיוות דין או שיקולים כבדי משקל העשויים להביא לשינוי תוצאות הדיון בעיינו של המבקש.

4. סיכומו של דבר:

הריני לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין.

המזכירות תמציא העתק מהחלטתי זו לצדדים בפקס.

ניתנה היום, כ"א כסלו תשפ"ה, 22 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.