החלטה

הנאשם עתר לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות כמפורט בהחלטתי מיום 22.8.24 והמאשימה התנגדה לבקשה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ראיתי לנכון לדחות את הבקשה.

ראשית, אין מחלוקת כי הזימון לדיון נשלח לכתובתו הנכונה והמלאה של הנאשם, והוחזר מאחר ולא נדרש על ידו. הנאשם לא הראה כל תקלה במשלוח הזימון ועצם העבודה שכיום שש שנים לאחר מכן, לא ניתן לאתר את רישומי הדואר אינה הופכת את הנטל המוטל עליו להראות כי הסיבה לאי קבלת הזימון תלויה בו.

שנית, בתיק בית המשפט אישור בדבר המצאת פסק הדין לידי הנאשם עצמו עוד בחוש יוני 2018. הנאשם לא טען כנגד אישור זה, אלא הכחיש באופן כללי את ידיעתו על פסק הדין.

שלישית, כפי שעולה ממסמכי רשות הרישוי, לנאשם כבר נשלחו הודעות קודמות על חיוב בניקוד בגין העבירה דנן, הוא אף זומן לקורס נהיגה והשלים את הקורס בינואר 2019 ובהמשך זומן אף לקורס מתקדם אותו השלים ביוני 2019.

מכאן, כי גם אם אכן אקבל טענתו של הנאשם כי לא קיבל את הזימון לדיון, הרי קיבל די והותר הודעות לאחר מכן מהן חייב היה לדעת על העבירה ועל פסק הדין בעניינו, ולא היה רשאי לשקוט על שמריו במשך חמש שנים עד להגשת בקשה זו.