החלטה

הנאשם עותר לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות ביום 7.12.23, בידי כב' השופטת פרסון.

לאחר שעיינתי בבקשה, מצאתי לנכון לדחותה בלא צורך בקבלת עמדת המאשימה.

אין מחלוקת כי הנאשם זומן כדין, במעמד עריכת הדוח, והוא מסביר כי לא יכול היה להתייצב עקב כאבי שיניים חזקים, אשר מנעו ממנו אף הגשת בקשת דחייה.

גם אם אקבל את הדברים כמצדיקים אי הופעה לדיון, אין בכך כדי להסביר מדוע השתהה הנאשם עד היום, תשעה חודשים לאחר מועד הדיון, ורק כעת הגיש בקשה זו לאחר שערך בדיקה במשרד הרישוי לדבריו, ולא טרח לפנות לבית המשפט מיד לאחר מועד הדיון לבירור ההחלטה בעניינו והגשת בקשה מתאימה.

לגופו של עניין לא מגלה הנאשם הגנה כנגד העבירה וחשש ממשי לעיוות דין. עצם העובדה כי העונש שנגזר עליו תגרור סנקציה ברשות הרישוי אינה בגדר עיוות דין. העונש שנגזר על הנאשם הוא העונש המינימלי שבחוק והסנקציה של רשות הרישוי אף היא על פי חוק. רצון לבוא לקראת הנאשם להתחמק מעונשים שנקבעו בחוק על התנהגותו, אינה מצדיקה מסקנה כי אם לא נעשה הדבר הרי הוא בגדר עיוות דין.

אשר על כן, הבקשה אינה מגלה עילה לדעתי והיא נדחית על הסף.

אם סבור הסנגור כי הוא יכול להגיע להסכמה עם המאשימה, יעשה כן, והצדדים יגישו הודעה מוסכמת לאישורי.