החלטה

הנאשם עתר לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות כמפורט בהחלטתי מיום 16.12 והמאשימה התנגדה לבקשה.

הנאשם טען כי לא קיבל זימון לדיון ופסק הדין ניתן על בסיס אישור הדואר לפיו הזימון "לא נדרש" בידי הנאשם. המאשימה התנגדה לבקשה מאחר והוגשה באיחור ניכר שכן בתיק בית המשפט אישור כי הנאשם קיבל את פסק הדין עוד ביום 29.7.23 ולא הגיש בקשתו במועד.

אכן, בתיק אישור מסירה בחתימת הנאשם על קבלת פסק הדין זה מכבר, הבקשה לביטול הוגשה רק לאחר יותר משנה בלא שהמבקש מספק הסבר לעובדה זו, טענתו כי פסק הדין לא נשלח אליו אינה נכונה, כך שנראה כי מלכתחילה, איבד הוא את הזכות לעתור לביטול פסק דין.ראו עפ"ת 48254-11-23 מוחמד דראבשי.

אמנם לגופו של עניין טוען הנאשם כי אחר הוא שנהג ברכב במועד הרלוונטי, אך אינו מסביר כיצד הוא יכול לומר זאת כיום יותר משלוש שנים לאחר האירוע. כבר נקבע לא אחת כי טענה כללית מסוג זה, בלא הסבר משכנע או ראייה חיצונית התומכת בטענה, אינה יכולה לבסס חשש לעיוות דין.

אשר על כן, החלטתי לדחות את הבקשה, ופסק הדין שניתן בידי השופטת פרסון בהיעדר התייצבות יישאר על כנו.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשפ"ה, 26 ינואר 2025.