החלטה

בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדרו של הנאשם.

כפי העולה מהפרוטוקול, מאישורי המסירה ואף מהבקשה, הנאשם הוזמן לדיון מכתובתו הרשומה, אך אישור המסירה חזר בציון "עזב". הנאשם טוען כי עבר דירה לפני כ-3 שנים, אך לא מצרף תמצית ממרשם האוכלוסין, (או כל ראיה אחרת), להראות על כך ששינה את כתובתו כדין (ר' לעניין זה דברי המאשימה בדיון לפיהם המערכת המשטרתית, המקושרת לרישומי משרד הפנים, מראה כי לא רושמה כתובת נוספת); ואף לא מצרף ראיה מרשות הדואר לפיה ביקש כי דברי דואר המופנים אליו יועברו לכתובתו החדשה (כדוגמת שירות "עקוב אחרי").

כידוע, חובתו של הנאשם לעדכן את הרשויות בדבר כתובתו העדכנית- "בית המשפט המחוזי לא מצא מקום לקבל את גרסת המבקש בעניינים אלה, ואיני רואה מקום להתערב בכך. אשר להמצאת גזר הדין לידי גרושת המבקש, הרי שאין לו אלא להלין על עצמו שלא עדכן את הרשויות בדבר כתובתו החדשה. אכן, זוהי חובתו של המבקש לעשות כן" (רע"פ 1673/15 אלזיאדנה (16.6.2015)).

לאור האמור, איני מוצא כי קיימת סיבה מוצדקת להיעדרו של הנאשם מן הדיון.

גם טענתו הנוספת של הנאשם, לפיה אשתו, הגב' אביגיל אמר היא שנהגה ברכב, אינה מצדיקה הבקשה.

עיון בתצהירה של הגב' אמר מלמד כי המדובר בתצהיר לקוני, שאינו נתמך בראיות או מסמכים אחרים (ואפילו לא תצהיר מעם הנאשם עצמו), ולכן אינו מבסס ברמה הנדרשת את היות הרכב סאלם (/בחזקתה (רע"פ 8427/17 סאלם (25.3.18)).

מהטעמים האמורים, הבקשה נדחית ופסק הדין יעמוד על כנו.