החלטה

בפניי בקשת הנאשם לבטל את כתב האישום נגדה מחמת התיישנות.

להלן העובדות שאינן במחלוקת.

ביום 20/7/23 בוצעה עבירת מהירות ברכב ל.ז 1069284 מסוג רנו. העבירה תועדה במצלמת מהירות ולא באכיפה על ידי שוטר במקום.

המאשימה שלחה את ההודעה לנאשם לכתובתו ג'אסר א-זרקא בצרוף המיקוד ודבר הדואר חזר מהסיבה "לא ידוע במען".

בחודש אפריל 2024 הגיש הנאשם בקשה להארכת מועד להישפט ולאחר שלא התקבלה תגובה מטעם המדינה הבקשה התקבלה.

הנאשם טוען כי כתב האישום שבנדון מבוסס על צילום של מערכת א/3 ולפיכך חובה היה על המאשימה להודיע לנאשם על העבירה תוך 4 חודשים מיום ביצוע העבירה ובכך היא כשלה, שכן הודעת הקנס אכן נשלחה לכתובתו הרשומה במועד, אך חזרה בציון "לא ידוע במען". לטענת הנאשם יש בכך כדי לסתור את חזקת המסירה.

ב"כ המאשימה מתנגד לבקשה וטוען כי בהתאם לתקנה 44 א לתקנות סדר הדין הפלילי, די בשליחת הודעת הקנס במועד, בהתאם להוראות סעיף 225 א(ב) לחוק סדר דין פלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982

דיון והכרעה

חוק סדר דין הפלילי קובע, בסעיפים 239 א' ו- 225 א' מסגרת מועדים בהם על התביעה לשלוח לנאשם הודעה על ביצוע עבירה או זימון למשפט. מטרת סעיפים אליה היא להביא לידיעת הנאשם את הכוונה להעמידו לדין וזאת על מנת שלא להפתיע אותו במועד מאוחר מדיי ולהקשות עליו להתגונן מפני המיוחס לו ובמקרה תיק זה המועד הינו 4 חודשים.

תקנה 44 א' לתקנות סדר דין פלילי תשל"ד- 1974, נועדה להשלים את הוראות החוק האמורות וקובעת חזקת מסירה אשר קמה עם הוכחת משלוח ההודעה/ההזמנה למשפט בדואר רשום ולאחר שחלפו 15 יום ממשלוח ההודעה . המדובר בחזקה הניתנת לסתירה מקום בו הנאשמת מוכיחה כי לא קיבלה את ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בה ולא עקב הימנעותה מלקבלה.