החלטה

1. בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר יש להגיש בצירוף תצהיר ואסמכתאות לתמיכה בנטען בה (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז(6) 793, 802). המבקש לא צרף לבקשתו תצהיר ערוך כדין לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה. למעלה מן הצורך, אדרש אליה גם לגופה.

2. בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".

3. המבקש מודה כי ההזמנה לדין הומצאה לידיו כדין. עובדה זאת עולה בבירור גם מאישור המסירה המצורף לתגובת המשיבה. הוא אף מציין כי פנה לעו"ד לצורך ייצוגו בדיון, אולם לטענתו שחרר את הסנגור מייצוג ומשהוא עצמו שהה בחו"ל במועד הדיון המתין לקבלת זימון למועד דיון נדחה, דבר אשר לא נעשה. מעיון בתיק עולה כי לא הוגשה כל בקשה בתיק על ידי הנאשם או מי מטעמו לדחיית מועד הדיון וממילא לא ניתנה החלטת דחייה. משידע על מועד הדיון, היה על הנאשם להגיש בקשה מתאימה לדחיית מועד הדיון מבעוד מועד ולפעול בהתאם להחלטת בית המשפט. משלא עשה כן, לא יוכל ליהנות ממחדלו זה.

4. כמו כן, לא מצאתי כי ביטול פסק-הדין דרוש למניעת עיוות דין. כפי שנפסק ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (25.3.18) "על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה". המבקש לא פרט טענות הגנה ולא הראה כי קיים סיכוי של ממש לשינוי התוצאה. לזאת יש להוסיף, כי בגזר-הדין שנגזר על המבקש הוטלה ענישה אשר אינה חורגת ממתחם הענישה הנוהג במקרים דומים.

5. נוכח האמור לעיל ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק-הדין.