החלטה

1. לפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו של המבקש ביום 11.11.2024, במסגרתו הורשע המבקש בעברה מסוג ברירת משפט ונגזר דינו לתשלום הקנס המקורי בגין העבירה אותה ביצע, על סך 500 ₪.

2. בפתח הדברים יובהר כי בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר יש להגיש בצירוף תצהיר ואסמכתאות לתמיכה בנטען בה (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז(6) 793, 802). המבקש לא צרף לבקשתו תצהיר ערוך כדין לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה. די בכך כדי להביא לדחייתה.

3. כמו כן, בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, בקשה לביטול פסק-דין יש להגיש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין. מעיון בתיק עולה כי פסק-הדין מיום 11.11.2024 הומצא לידי המבקש ביום 18.11.2024 לכתובתו הרשומה (אישור מסירה נחתם על ידו), ואילו הבקשה לביטול פסק-הדין הוגשה רק ביום 03.03.2025, זמן רב לאחר חלוף המועד החוקי להגשתה. לפיכך, גם מטעם זה דינה של הבקשה לדחייה על הסף.

4. גם לגופם של דברים, לא מצאתי שיש בבקשה ממש.

5. המבקש טוען כי לא התייצב לדיון מכיוון שדברי הדואר נשלחים לכתובת הוריו, לשם הוא מגיע רק פעם בשבועיים, ולא שם לב להגעת המכתב (כלשונו). המבקש אינו טוען כי ההזמנה לדין נשלחה לכתובת שונה מזו עליה דווח לרשויות. על המבקש חלה האחריות לדרוש דברי דואר הנשלחים לכתובת עליה דווח, אף אם איננו מצוי שם דרך קבע. משעולה כי למבקש בוצעה מסירה כדין, לא מצאתי הצדקה לאי התייצבותו לדיון אליו זומן.

6. כמו כן, המבקש לא העלה כל טענה שיש בה כדי להצביע כי ייגרם לו עיוות דין אם תידחה הבקשה. המבקש לא פרט את הגנתו ולא הראה כי קיים סיכוי כלשהו לשינו התוצאה. יצוין כי חרף אי התייצבותו לדיון, הוטל על המבקש קנס בשיעור המקורי בלבד.