1. בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר יש להגיש בצירוף תצהיר ואסמכתאות לתמיכה בנטען בה (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז(6) 793, 802). המבקש לא צרף לבקשתו תצהיר ערוך כדין לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה או אף כל אסמכתא. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

2. למעלה מן הצורך אדרש לבקשה גם לגופה, תוך שאבהיר כי לא מצאתי שהמחלוקת העולה מטיעוני הצדדים היא כזו המצריכה בירור עובדתי במעמד דיון [ר' בעניין זה רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (25.3.18), בו נקבע כי אין חובה לדון בבקשה במעמד שני הצדדים].

3. בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, "נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין...".

4. אין חולק, כי הנאשם קיבל זימון כדין לדיון אשר היה קבוע ליום 05.02.2025. לדבריו, אי התייצבותו לדיון מקורה בתקלה משרדית, במשרד בא-כוחו, אשר הביאה לאי הגשת בקשה לדחיית מועד הדיון בתיק זה.

5. כפי שנפסק לא אחת, טעות משרדית של עורך-הדין המייצג נאשם, או טעות הנובעת מחוסר תשומת-לב של הנאשם עצמו, אינה יכולה להצדיק אי-הופעה לדיון (ר' למשל רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל הנ"ל).

6. הדברים נכונים במיוחד במקרה זה, בו עולה מהבקשה טענה כי די במשלוח בקשה לדחיית הדיון כדי להצדיק אי התייצבות לדיון. במקרה זה, כאמור, כלל לא הוגשה בקשה לדחיית מועד הדיון. ואולם, גם לו הייתה מוגשת בקשה כאמור, כי אז לא היה המבקש יוצא ידי חובתו עד אשר הייתה מתקבלת החלטה המקבלת את בקשתו לדחיית מועד הדיון. רק במקרה זה, הייתה הצדקה לאי התייצבותו לדיון. לו היה המבקש פועל, כראוי וכנדרש, לבדוק אם התקבלה בקשתו, בטרם פטר עצמו מהתייצבות לדיון, כי אז וודאי היה מגלה שבקשתו כלל לא הוגשה.

7. כמו כן, לא מצאתי כי ביטול פסק-הדין דרוש למניעת עיוות דין. כפי שנפסק ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (25.3.18) "על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה". המבקש לא פרט טענות הגנה ולא הראה כי קיים סיכוי של ממש לשינוי התוצאה. יצוין כי חרף עברו התעבורתי של הנאשם, המפורט בטיעונים לעונש, הוטל עליו כפל קנס בלבד.

8. נוכח האמור לעיל  ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק-הדין.

ניתנה היום, י"ט שבט תשפ"ה, 17 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.