החלטה

בהמשך לדיון שהתקיים ביום 17/11/24 במסגרתה הועלתה ע"י ב"כ הנאשם טענת התיישנות בהתאם להוראות סעיף 239א ו- 225א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"), ולאחר עיון בתגובת המשיבה שהוגשה בכתב ביום 3/12/24 ותגובת ב"כ המבקש מיום 16/12/24, מצאתי כי דין הטענה להידחות.

לתגובת המשיבה מיום 3/12/24 צורף העתק מהודעה על ביצוע העבירה נשוא כתב האישום אשר נשלחה לנאשם ביום 4/1/22 וכן אישור המסירה בגינה שצורף לה.

הוראות סעיף 239א(א) לחוק סדר הדין הפלילי קובעות כי:

"239א. (א) עברה שנה מיום שבוצעה עבירה לפי פקודת התעבורה או לפי התקנות לפיה, או לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970, שלא גרמה לתאונת דרכים שבה נפגע אדם או ניזוק רכוש, לא יוגש עליה כתב אישום ולא תומצא בעניניה הזמנה למשפט לפי תקנה 38 לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974, אלא אם כן, תוך אותה תקופה, הוזמן החשוד בביצוע העבירה לחקירה, או נשלחה לו הודעה על ביצוע העבירה;...".

ברי, כי דרישת הוראות חוק סדר הדין הפלילי קובעות את חובת המשלוח ואין נפקא מינה אם זו התקבלה בידי בעל הרכב או מחזיקו, על כן איני נדרש להכריע בהסתמכות המשיבה על העדכון בדבר מסירתה במערכת המשטרתית.

זאת ועוד, בשים לב להוראות סעיף 225א(א1)(1) אשר אף בגינן על המשיבה לעמוד בדרישת משלוח ההודעה על ביצוע העבירה תוך 4 חודשים מיום ביצועה ולא נקבעה חובת הוכחה בדבר קבלתה, הריני לדחות את טענת ההתיישנות שהועלתה ע"י ב"כ הנאשם.