המשיבה ביקשה מנגד לדחות את הבקשה וטענה כי משלא התייצב הנאשם לדיון, אין לו אלא להלין על עצמו. עוד הוסיפה המבקשת כי על אף שהמבקש העתיק את כתובת מגוריו, הוא הותיר את כתובתו הקודמת ככתובת ראשית למשלוח דואר. המשיבה צירפה העתק הבקשה להישפט אשר הוגשה על ידי המבקש ביום 21.12.2022 בה צוינה הכתובת הקודמת של המבקש (מג'ד אלכרום) כן צירפה פלט ממערכת "אדם" ממנו עלה כי כתובת הבית של המבקש הינה "מעלות תרשיחא" בעוד שהכתובת למשלוח דואר הינה "מג'ד אלכרום". בנסיבות טענה המשיבה כי הבקשה אינה מגלה עילה למתן הסעד המבוקש וכי יש להורות על דחייתה.

דיון ומסקנות

המסגרת הנורמטיבית לדיון בבקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר נאשם קבועה בסעיף 130(ח) לחסד"פ. סעיף 130(ח) קובע שני תנאים חלופיים לביטול פסק דין שניתן בהעדר:

(1) קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות לדיון;

(2) אם הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

ראה לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793 (2003)(להלן: "עניין איטליא"); ע"פ 1318/07 אלטורי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 31.12.2007) וכן ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (ניתן ביום 6.1.2009).

את הבקשה לביטול פסק הדין יש להגיש תוך 30 יום מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין.

לאחר שעניינתי בנימוקי הבקשה ותגובת המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות.

המבקש טוען כי מעולם לא קיבל זימון לדיון וכי הכתובת המעודכנת על גבי אישור המסירה אינה נכונה.

המבקש אכן הציג ראיות כי שינה את כתובתו יחד עם זאת מהמסמך ממערכת "אדם" אשר צורף על ידי המשיבה עולה כי הנאשם עדכן אך ורק את כתובת מגוריו בעוד שהכתובת למשלוח דואר לא עודכנה ונותרה על כנה.

לעניין חובת אדם לעדכן את כתובתו במשרד הפנים ראה רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל, 1.5.2007; רע"פ 1673/15 אלזיאדנה נ' מדינת ישראל, 16.6.2015; רע"פ 8626/14 סמארה נ' מדינת ישראל, 10.2.2015); כן ראה דבריו של כב' השופט בולוס בעפ"ת 18412-02-24 חאלדי נ' מ"י (ניתן ביום 14.03.2024). יוצא איפוא כי טענת המבקש כיום כי לא קיבל את הזימון למרות שעדכן את כתובתו היא טענה מיתממת מה גם שהמבקש לא התייחס כלל במהלך הדיון לטענה זו של המשיבה כי הכתובת למשלוח דואר לא עודכנה ואף לא טרח להגיש תשובה בעניין זה לאחר שהמשיבה הגישה את תגובתה בכתב.

משכך, ומשלא עדכן המשיב את כתובתו לקבלת דברי דואר, אין למשיב אלא להלין על עצמו. אישור המסירה אשר חזר בציון "לא נדרש". הדבר מהווה המצאה כדין. ראה בעניין זה עפ"ת 34799-04-22 אסד טבאש נ' מדינת ישראל".

עוד יש להוסיף כי כאשר עסקינן בבקשה להישפט אשר הוגשה על ידי המבקש עצמו, מצופה ממנו לעקוב אחר מועד הדיון אשר נקבע בענייננו.

לאור האמור לעיל, אני קובעת כי המבקש זומן כדין ולא הצביע על כל סיבה מוצדקת אשר מנעה ממנו להתייצב לדיון.

באשר לעילת עיוות הדין, הרי שגם עילה זו אינה מתקיימת בענייננו.

המבקש העלה טענה כללית לפיה הוא כופר בביצוע העבירה, כי הוא נהג זהיר וכי כתב האישום אינו כולל את פירוט העבירה. ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (ניתן ביום 25.03.2018) נקבע זה מכבר כי בעל דין הטוען לקיומה של עילת עיוות דין, נדרש לבסס את טענתו ולפרט טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה.

המבקש כאמור, לא הציג ראיות או טענות שיש בהן כדי לרדת לשורש העניין וללמד על בדבר קיומו של פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה, ומשכך לא ניתן לקבוע כי קיים חושש לעיוות דין.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ו' תמוז תשפ"ד, 12 יולי 2024, בהעדר הצדדים.