לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה שמתנגדת לה, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית מהטעמים שלהלן:

א.  ב"כ המבקש טוען כי ביום הדיון היה חולה ומרותק למיטה וצרף לעניין זה אישור רפואי. אין בידי לקבל את האישור הרפואי שהוא מיום 5.1.25, רטרואקטיבי למועד הדיון, 1.1.25. כל עוד לא ניתנה החלטה המורה על דחיית הדיון היה על המבקש להתייצב לדיון. משלא עשה כן, עשה דין לעצמו ונשפט בהעדרו כדין.

במסגרת הליך זה כבר ניתן פסק דין בהעדר הנאשם ונוכח בקשה שהגיש הסנגור בוטל פסק הדין תוך שהושתו על המבקש הוצאות משפט בסך 500 ₪ לטובת אוצר המדינה, נוכח אי התייצבותו.

ב. אשר לעיוות הדין, המבקש טוען כי צרף לבקשתו הקודמת לביטול פסק דין תצהיר הסבה של הנהג שביצע העבירה וכי המבקש מכחיש את ביצוע העבירה. עסקינן בעבירה מיום 8.2.23. תצהיר הנהג האחר שצורף אינו מפרט את נסיבות ביצוע העבירה ומכאן שאינו מספק (ראו לעניין זה רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם ואח'). המאשימה צרפה בדיון הראשון שנערך לפני ביום 12.9.24 צילום המתעד את העבירה (ת/1). בנסיבות אלה לא הוכח קיומו של עיוות דין.

ג. אשר לעונש, גם כאן לא הוכח קיומו של עיוות דין. המבקש הורשע בעבירה של אחיזה או שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית ונדון לפסילה בת 30 יום, פסילה של חודשיים על תנאי למשך שנתיים וקנס בסך 1,500 ₪. כעולה מטיעוני המשיבה המבקש נוהג משנת 2001 ולחובתו 42 הרשעות, בהן הרשעות חוזרות ונשנות מרובות של שימוש בטלפון, 4 מהן משנת 2023, כיסוי שמשת רכב משנים 2022, 2021, סטייה מנתיב נסיעה תוך הפרעה לתנועה משנת 2022 רכב לא תקין ללא מתן הודעת אי שימוש משנת 2019, נהיגה שלא בכביש משנת 2019, מהירות משנת 2016, פניה שמאלה בכביש דו סטרי משנת 2015. הענישה מידתית וסבירה. יצוין כי אין בהפקדת רישיון הנהיגה של המבקש מיום 26.9.24 כדי להוסיף או לגרוע בעניין זה. ההפקדה בוצעה נוכח פסק הדין הראשון בהעדר שניתן בתיק, פסק דין שכאמור בוטל ביום 14.10.24 לבקשת המבקש.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשפ"ה, 13 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.