1.  בפני בקשה לדחיית תשלום ההוצאות בסך 1,200 ₪ שהוטלו על המבקש.

2.  ביום 13.1.25 לפנים משורת הדין התקבלה בקשת המבקש לביטול פסק דין תוך שמותב זה הטיל על המבקש הוצאות משפט בסך 1,200 ₪ לטובת אוצר המדינה. ההוצאות, כמפורט בהרחבה בהחלטה שם, הושתו על המבקש נוכח אי התייצבותו לדיון על אף שלא ניתנה כל החלטה המורה על דחייתו. בין היתר ציינתי בהחלטתי כי זמנו של בית המשפט אינו הפקר ומשלא התייצב המבקש לדיון זמנו של בית המשפט בוזבז לריק.

3.  הסמכות להטלת הוצאות נוכח ביטולו של פסק הדין במקרה שלפני קבועה בסעיף 240(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982. סעיף זה קובע כי -

על פסק דין מרשיע שניתן לפי סעיף קטן (א), יחולו הוראות סעיף 130(ח) ו-(ט).

סעיף 130(ח) לחסד"פ קובע כי -

נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע.

סעיף 130(ט) לחסד"פ קובע -

בית המשפט שנעתר לבקשת נאשם או נידון לפי סעיפים קטנים (ה), (ו) או (ח) רשאי להטיל על הנאשם או על הנידון תשלום ההוצאות בפועל שנגרמו בשל אי התייצבותם.

עולה, אפוא, כי על פי דין לבית המשפט סמכות להטיל הוצאות במקרה זה ללא כל חובה לקבלת עמדת ההגנה טרם השתתן.

יתירה מכך, בענייננו, הגם שלא מצאתי שנגרם למבקש עיוות דין, לפנים משורת הדין קיבלתי בקשתו לביטול פסק דין. עם זאת מצאתי לחייבו בתשלום ההוצאות שנגרמו בשל אי התייצבותו לדיון בסך 1,200 ש"ח. כמפורט בהחלטתי הקודמת, זוהי בקשתו השנייה לביטול פסק דין של המבקש ומשלא התקיים הדיון, זמנו של בית המשפט ירד לטמיון.

4.  אשר לבקשת הסנגור לדחיית מועד תשלום ההוצאות עד למועד המשפט, בנסיבות העניין לא הונח לפני כל נימוק בעטיו יש להיעתר לכך.

לפיכך, הבקשה נדחית.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ' טבת תשפ"ה, 20 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.