לגופו של עניין, המבקש טען כי מעולם לא קיבל זימון לדיון, יחד עם זאת, עיון בתיק בית המשפט מעלה כי זימון לישיבה ביום 25.03.2024 נמסר לידי המבקש כבר במעמד רישום הדו"ח - המבקש אף חתום על ההזמנה. אמנם לתיק בית המשפט צורף אישור מסירה חלקי אשר מופיע בו יום הדיון ללא חודש ושנה, אולם המשיבה צירפה לתגובתה העתק של ההזמנה לדין בה מופיעים הפרטים המלאים של מועד הדיון. מנספח זה ניתן לראות כי מועד הדיון היה 25.03.2024.

המבקש טען כי לא קיים אישור מסירה החתום על ידי המבקש וכי ככל וקיים כזה הרי שהוא מזויף. נראה כי המבקש כלל לא בחן את ההזמנה לדין הקיימת בתיק. הטענה בדבר הזיוף נטענה בעלמא וכלאחר יד.

לאור האמור, משקיימת בתיק הזמנה כדין, ובהעדר ראיה ראשונית כלשהי התומכת בטענת המבקש בדבר אי קבלת הזימון לדיון וזיוף ההזמנה, הרי שלא ניתן לקבוע כי הייתה סיבה מוצדקת אשר מנעה מהמבקש להתייצב לדיון אשר נקבע בעניינו, ואין למבקש אלא להלין על עצמו.

בעניין זה אפנה לעפ"ת 25991-10-22 איזגיאייב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 15.12.2022) שם נקבע כי:

"אם נקבל באופן אוטומטי כל טענה בעלמא כי "לא קיבלתי את הזימון" או כי "אם הייתי מקבל את הזימון הייתי מתייצב לדיון", מבלי לתמוך טענה מעין זו בראיות או בהסברים מניחים את הדעת, נימצא חוטאים לרציונל שמאחורי הסעיף האמור, על כל המשתמע מכך."

באשר לעילת עיוות הדין, הרי שגם עילה זו אינה מתקיימת בענייננו.

המבקש כפר בביצוע העבירה, וטען כי רישיון הרכב פקע בתקופת המלחמה וכי המדובר בפקיעה לתקופה קצרה ביותר, כאשר "בוצע תיקון לחוק והדבר אינו מהווה עבירה חמורה שאינה מחייבת פסילה בפועל ואף אינה מהווה כל עבירה הגורמת להגשת כל כתב אישום נגד המבקש"; יחד עם זאת עיון בכתב האישום משמיט את הקרקע מתחת לטענה זו שכן רישיון הרכב פקע עוד ביום 28.06.2022, כאשר בצד עבירה זו קיימת עבירה נוספת של נהיגה ברכב שניתנה עליו הודעת איסור שימוש. לגבי עבירה זו המבקש כלל לא העלה טענת הגנה כלשהי.

לאור האמור, אין למבקש בעצם כל טענת הגנה. טענתו בדבר חומרת העונש אשר הוטל עליו אף היא דינה להידחות. עבירה של שימוש ברכב שינתנה עליו הודעת איסור שימוש בניגוד לתקנה 308(ד) לתקנות התעוברה, תשכ" א - 1961 מחייבת פסילת מינימום בת 3 חודשים. בית המשפט השית על המבקש עונש פסילה לתקופה של 4 חודשים בגין שתי העבירות, בצד רכיבי ענישה נלווים. המדובר בענישה מאוזנת ביותר.

בשולי ההחלטה אציין כי ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (ניתן ביום 25.03.2018) נקבע זה מכבר כי בעל דין הטוען לקיומה של עילת עיוות דין, נדרש לבסס את טענתו ולפרט טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. המבקש כאמור, לא הציג ראיות או טענות שיש בהן כדי לרדת לשורש העניין וללמד על בדבר קיומו של פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה, ומשכך לא ניתן לקבוע כי קיים חשש לעיוות דין.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ו' תשרי תשפ"ה, 08 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.