המבקש טען כי מעולם לא קיבל זימון לדיון וכי גילה אודות פסק הדין אשר ניתן בהעדרו רק לאחר בירור במשטרה, יחד עם זאת, בתיק קיים אישור מסירה ממנו עולה כי ההזמנה לדיון נמסרה "לידי הנמען הרשום" - דהיינו המבקש. בהערת אגב יצוין כי החתימה המופיעה על גבי ההזמנה לדיון זהה לחתימה המופיעה על גבי אישור המסירה של פסק הדין.

לאור האמור, משקיימת בתיק הזמנה כדין, ובהעדר ראיה ראשונית כלשהי המפריכה את חזקת התקינות המינהלית, הרי שלא ניתן לקבוע כי הייתה סיבה מוצדקת אשר מנעה מהמבקש להתייצב לדיון אשר נקבע בעניינו, ואין למבקש אלא להלין על עצמו.

בעניין זה אפנה לעפ"ת 25991-10-22 איזגיאייב נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 15.12.2022) שם נקבע כי:

"אם נקבל באופן אוטומטי כל טענה בעלמא כי "לא קיבלתי את הזימון" או כי "אם הייתי מקבל את הזימון הייתי מתייצב לדיון", מבלי לתמוך טענה מעין זו בראיות או בהסברים מניחים את הדעת, נימצא חוטאים לרציונל שמאחורי הסעיף האמור, על כל המשתמע מכך."

באשר לעילת עיוות הדין, הרי שגם עילה זו אינה מתקיימת בענייננו. גם אם המבקש החזיק במסמך לפיו הליקויים תוקנו על ידי מוסך מורשה, אין די בכך. מקום שניתנה הודעת איסור שימוש ברכב עקב הליקויים, הרי שעל המבקש היה להעביר את הרכב בדיקה במכון רישוי לצורך קבלת אישור בדבר תקינותו. ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (ניתן ביום 25.03.2018) נקבע זה מכבר כי בעל דין הטוען לקיומה של עילת עיוות דין, נדרש לבסס את טענתו ולפרט טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה.

המבקש כאמור, לא הציג ראיות או טענות שיש בהן כדי לרדת לשורש העניין וללמד על בדבר קיומו של פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה, ומשכך לא ניתן לקבוע כי קיים חשש לעיוות דין.

לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ה' תשרי תשפ"ה, 07 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.