החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר המבקש ביום 26/06/2024.

לאחר שעניינתי בנימוקי הבקשה ותגובת המאשימה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות.

סעיף 130(ח) לחסד"פ קובע שני תנאים חלופיים לביטול פסק דין שניתן בהעדר:

(1) קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות לדיון;

(2) אם הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

ראה לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793 (2003); ע"פ 1318/07 אלטורי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 31.12.2007) וכן ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (ניתן ביום 6.1.2009).

את הבקשה לביטול פסק הדין יש להגיש תוך 30 יום מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין.

המבקש טען כי לא עלה בידו להתייצב לדיון בעניינו וזאת בשל מחלתו. המבקש צירף אישר מחלה רטרואקטיבי אשר הופק ביום 17.7.2024.

המשיבה מנגד ביקשה לדחות את הבקשה תוך שטענה כי המבקש זומן כדין ולא הוכיח עיוות דין.

אישור מחלה רטרואקטיבי אין בו כדי להצדיק את אי התייצבות המבקש לדיון ואין בו כדי להצדיק את קבלת בקשתו. בעניין אי קבלת אישור מחלה רטרואקטיבי ראה עפ"ת 67199-08-21 ברק וקנין נ' מ"י.