החלטה

בפני בקשה, לביטול פסק דין שניתן בהעדר, ביום 20/3/23 ולעיכוב ביצוע.

במסגרת הבקשה, אין המבקש מכחיש, כי נעצר בגין חשד לביצוע עברת מהירות וכי נרשמה לו הזמנה לדין וכתב אישום אותם צרף לבקשתו.

בנוסף צרף המבקש, את החלטת הקצין, שערך לו שימוע בטרם החלטה על פסילה מנהלית.

בפי המבקש ארבע טענות עיקריות:

האחת, כי לא קיבל זימון ליום הדיון ממזכירות בית המשפט.

השנייה, כי הזימון שנשלח מבית המשפט נשלח לכתובת שגויה.

השלישית, כי הוא מכחיש את העברה ויש לו טענות שיובילו לזיכויו.

והרביעית, כי יגרם לו עיוות דין, אם לא יבוטל פסק הדין.

על פי סעיף 239 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב}, תשמ"ב- 1982, עברות תעבורה הינן עברות קלות ולהן סדרי דין שונים.

בסעיף 38 לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד- 1974, נקבע כי שוטר שלעיניו בוצעה עברה רשאי לזמן את הנאשם לדין, כפי שקרה במקרה שבו עסקינן, בו קיבל המבקש את ההזמנה לדין ובמרכזה זימונו לבית המשפט ליום 20/3/23.

גם בטופס השימוע שצרף המבקש נכתב בפינה השמאלית העליונה כי תאריך המשפט הוא 20/3/23.

לפיכך אין ממש בטענות המבקש בעניין זה.

גם טענתו, לפיה סבר שאי פסילתו המנהלית, על ידי הקצין, סיימה את העניין, איננה ברורה נוכח נימוקי הקצין שהסביר כי נוכח לקיחת האחריות של הנאשם, הוא מחליט להסתפק ב- " ה"ל ", משמע בהזמנה לדין ולא לפסול אותו מנהלית.