ביום 18/7/23, התייצב המבקש לדיון מלווה בבת זוגו, וכפר בעודות.

בכפירתו טען המבקש, כי הגיע לכיכר ראה שוטר מסמן לעצור ואף עצר אחרי רכב אחר.

לטענתו אחרי שנעצר השוטר הלך לכיוון הנגדי, אמו אמרה לו להמשיך בנסיעה כיוון שהשוטר לא סימן לו והוא אכן המשיך בנסיעה.

בית המשפט קבע את התיק להוכחות ליום 15/5/24.

ביום 30/4/24 נתן בית החלטה ולפיה דיון ההוכחות יבוטל ובמקומו תתקיים תזכורת במעמד הצדדים. המבקש לא התייצב לדיון.

ביום 16/5/24 נקבע הדיון מחדש ליום 26/9/24, בהחלטה זו קבעתי כי בישיבה הנדחית יתקיים גם דיון לעניין חיובו של המבקש בהוצאות בגין אי התייצבותו.

ביום 26/5/24 נדחה הדיון הקבוע ליום 4/11/24 וזאת בשל היעדרות התביעה.

ביום 29/10/24 נקבע כי בשל המצב הביטחוני ישמע הדיון בבית המשפט בטבריה.

המבקש לא התייצב לדיון, אך מפני שלא הייתי משוכנע כי הוא יודע על המעבר לטבריה, הורתי על דחיית הדיון ליום 9/12/24.

כאמור לדיון זה לא התייצב המבקש ונשפט בהעדרו לאחר שנוכחתי כי בתיק מצוי אישור דואר רשום שלפיו קיבל המבקש זימון לידיו.

דיון והכרעה

גרסתו של המבקש בבקשתו, איננה מתיישבת עם גרסתו, כפי שנמסרה במהלך כפירתו.

לא ברורה טענתו, בבקשתו, לפיה חשב שכתב האישום בוטל, לאחר שכפר באישומים והתיק נקבע להוכחות לבקשת המשיבה.

המבקש ידע על דיון ההוכחות, שהיה קבוע ליום 15/5/24 ובחר שלא להתייצב וטעמיו עימו. לא מצאתי כל התייחסות בבקשה לאי התייצבותו זו.

תקנה 44 א לתקנות סדר הדין הפלילי קובעת במפורש כי הזמנה לדין תחשב כאילו הומצאה בחלוף 15 ימים מיום שליחתה, אף בלא חתימת המקבל עליה.

חזקה זו שקבע המחוקק, אומנם ניתנת לסתירה ואולם אין די בהכחשת קבלתה, כדי להרים את הנטל הרובץ על המבקש.

הסתירות בגרסאות המבקש בוודאי שאינן תורמות למתן אמון בו.

טענתו של המבקש בפרוטוקול הדיון ובו הוא מודה בקיומו של האירוע, אך טוען לכאורה לטעות במצב דברים, או להטעיה שנגרמה מדברי אמו, איננה יכולה להספיק לפתיחתו של ההליך הפלילי מחדש.

גם העונשים שהוטלו והפעלת הפסילה המותנית, חלקה בחופף, אינם יכולים להיחשב עיוות דין.

לאור כל האמור לעיל לא מצאתי מקום לבקש את תגובת המשיבה.

הבקשה נדחית, על המבקש לפעול בהתאם לפסק הדין.

ניתנה היום, ו' טבת תשפ"ה, 06 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.