לפני בקשה להורות על ביטול כתב אישום שהוגש כנגד הנאשם מחמת התיישנות.

רקע וטענות הצדדים:

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירה בניגוד לתקנה 47(ה)(5) לתקנות תעבורה. תיעוד העבירה בוצע ביום 12.6.23 באמצעות צילום של אזרח שפעל במסגרת פרוייקט "שומרי דרך".

2. כעולה מאישור המסירה, כתב האישום וההזמנה לדין נמסרו ביום 1.11.24.

3. לטענת ב"כ הנאשם כתב האישום נשלח כעבור למעלה מ-4 חודשים מיום ביצוע העבירה ומשכך העבירה התיישנה. כתב האישום הודפס ביום 2.1.24 למעלה מ-6 חודשים מיום ביצוע העבירה.

לחילופין טוען הנאשם כדלקמן: החתימה על גבי אישור המסירה אינה חתימתו; הרכב המצולם אינו רכבו וכי ישנו חשש שמישהו השתמש בלוחית רישוי עם מספר הרישוי של הנאשם. הנאשם פנה להגיש תלונה במשטרה ואלו סירבו לקבלה מאחר וחלפו למעלה מ-8 חודשים ולא ניתן לאתר את הרכב בסרטון.

4.  המאשימה בתגובתה טוענת כי הסוגיה נדונה בבתי המשפט המחוזיים והוכרעה, בניגוד לעמדת ב"כ הנאשם. הפנתה לעפ"ת 5160-01-19 בעניין אברג'יל. צילום של שומר דרך אינו מהווה צילום אוטומטי ועל כן תקופת ההתיישנות היא התקופה המנויה בחוק. עוד טענה המאשימה כי הדו"ח והזמנה לדין נשלחו למבקש עוד בחודש 10/2023 שכן כעולה מאישור המסירה ההזמנה לדין נמסרה למבקש ביום 1.11.23.

דיון והכרעה:

המסגרת הנורמטיבית

5. סעיף 239א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב- 1982 (להלן: " חסד"פ") בשילוב עם סעיף 225א לחסד"פ קובעים את המסגרת הנורמטיבית הנוגעת למשך הזמן שיחול בין ביצוע עבירת תעבורה למשלוח הודעה על ביצוע העבירה.

להלן לשונו של סעיף 239א:

"(א) עברה שנה מיום שבוצעה עבירה לפי פקודת התעבורה או לפי התקנות לפיה, או לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970, שלא גרמה לתאונת דרכים שבה נפגע אדם או ניזוק רכוש, לא יוגש עליה כתב אישום ולא תומצא בעניניה הזמנה למשפט לפי תקנה 38 לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974, אלא אם כן, תוך אותה תקופה, הוזמן החשוד בביצוע העבירה לחקירה, או נשלחה לו הודעה על ביצוע העבירה; אולם, אם הוכיח בעל הרכב החשוד בעבירה כי לא חלה עליו אחריות לעבירה לפי סעיף 27ב לפקודת התעבורה, ניתן להגיש כתב אישום ולהמציא הזמנה למשפט למי שנהג ברכב, אם לא עברו שנתיים מיום ביצוע העבירה.

(ב) היתה העבירה כאמור בסעיף קטן (א) עבירה שהחשד לביצועה מבוסס על צילום רכב כאמור בסעיף 27א לפקודת התעבורה, לא יוגש עליה כתב אישום ולא תומצא בענינה הזמנה למשפט, אלא אם כן הוזמן החשוד בביצוע העבירה לחקירה או נשלחה לו הודעה על ביצוע העבירה בתוך התקופות כמפורט בסעיף 225א(א1)(1) או (2) או התקיים האמור בסעיף קטן (א2). "

לשונו של סעיף 225א מורה כך:

(א)" עברה שנה מיום ביצוע עבירת קנס, לא יוגש עליה כתב אישום ולא תומצא בעניינה הודעת תשלום קנס לפי סעיף 228(ב); ואולם, בעבירת קנס שהיא עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, ובעל הרכב הוכיח כי לא חלה עליו אחריות לעבירה לפי סעיף 27ב לפקודה האמורה, ניתן להגיש כתב אישום או להמציא הזמנה למשפט או הודעת תשלום קנס, למי שנהג ברכב אם לא עברו שנתיים מיום ביצוע העבירה.

(א1)- היתה העבירה עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, שהחשד לביצועה מבוסס על צילום רכב כאמור בסעיף 27א או 27א1 לפקודה האמורה, לא יוגש עליה כתב אישום ולא יומצאו לבעל הרכב בענינה הזמנה או הודעת תשלום קנס, אם כתב האישום, ההזמנה או הודעת תשלום הקנס טרם נשלחו ועברה תקופה כמפורט להלן:

(1) ארבעה חודשים ממועד ביצוע העבירה, למעט רכב כאמור בפסקה (2);

(2) שישה חודשים ממועד ביצוע העבירה, אם היה הרכב רכב חדש או רכב מסוג שקבע שר התחבורה, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת. "

סעיף 27א לפקודה מורה כך:

"(א) צילום שנעשה בדרך שנקבעה בתקנות, במצלמה המופעלת באופן אוטומטי או בידי שוטר יהיה ראיה קבילה בכל הליך משפטי לגבי -

(1) מספר הרישום של הרכב המצולם המופיע בלוחית הזיהוי של הרכב שבצילום;

(2) מקום הימצא הרכב בעת הצילום;

(3) הימצאו של הרכב במקום האמור בפסקה (2), או נסיעתו שם, בניגוד לאות "עמוד" או באופן אחר בניגוד להוראות פקודה זו או תקנות שהותקנו לפיה;

(4) זמן הימצא הרכב המצולם במקום האמור בפסקה (2) כפי שצויין בצילום או על גביו, אם צויין, הכל כפי שייקבע בתקנות;

(5) מהירות נסיעתו של הרכב;

(6) מספר הנוסעים ברכב;

ובלבד שהוכח כי הצילום המוגש הוא העתק אמין של הצילום שנשמר בסרט, וכי מרגע ביצוע הצילום עד שהוגש לבית המשפט לא נעשתה בו שום פעולה שיש בה כדי לשנות פרט מפרטיו.

(ב) שר המשפטים יקבע בתקנות -

(1) אופן השמירה, האחזקה והטיפול במצלמות ובסרטים;

(2) בדיקתן וקביעת תקינותן של מצלמות;

(3) אופן הגשתם לבית המשפט של צילומים שנעשו כאמור בסעיף זה.

(ג) (בוטל).

(ד) בסעיף זה, "סרט" - לרבות קלטת, דיסקט, תקליטור, שבב או כל אמצעי אחר שנועד לאחסון של מידע חזותי, מידע מילולי, מידע מספרי או מידע אחר, המופק ממצלמה."

6.  טענה דומה לזו שנשמעה בפני הועלתה לא אחת בפני ערכאות שונות ונדונה בביהמ"ש המחוזי, אשר קבע כי  סעיף 225א(א1)(1) לחסד"פ אינו חל בנסיבות בהן תיעוד העבירה נעשה בידי שומר דרך.

ראה:  עפ"ת 5160-01-19 מדינת ישראל נ' אברגיל (מיום 17.2.19);וכן עפ"ת 40062-01-19, מדינת ישראל נ' זמל (מיום 18.3.19) בו נקבע כי:

"בחינה של סעיפי החוק שצוטטו לעיל ושל טיעוני הצדדים מביאה לידי מסקנה כי סעיף225א(א1)(1) לחסד"פ אינו חל בנסיבות בהן תיעוד העבירה נעשה בידי "שומר דרך".

7.   מאחר וכעולה מהפסיקה שהובאה לעיל  וסעיף 225א(א1)(1) לחסד"פ אינו חל במקרהזה של תיעוד עבירה על ידי "  שומר דרך" - חלות הוראות סעיף 239א (א) בחסד"פ, ומכוחו יש לשלוח הודעה בדבר ביצועהעבירה לבעל הרכב תוך שנה מיום ביצוע העבירה, ואז למעשה תקופת ההתיישנות הינה כאמור בסעיף 9 לחסד"פ - 5 שנים.

במקרה דנא העבירה בוצעה ביום 12.6.23 ואישור המסירה לנאשם נושא את המועד 1.11.23, דהינו תוך פחות מחצי שנה.

8.  טענת הנאשם כי ההזמנה לדין לא נמסרה לידיו וכי אין זו היא חתימתו - נטענה רק מהפה לחוץ. הנאשם לא הביא חו"ד מומחה אשר תעיד כי החתימה על גבי אישור המסירה אינה חתימתו, הנאשם לא הסביר הכיצד נודע לו על מועד הדיון מקום בו לא קיבל את הזימון לדיון קל וחומר כאשר סנגורו אף הגיש בקשה לדחיית הדיון ביום 7 לפני מועד הדיון הראשון שנקבע בתיק.

9.  טענת הנאשם כי הרכב המצולם אינו רכבו - הנה טענת הגנה ודינה להתברר במסגרת שמיעת הראיות בתיק ולא בשלב זה של ההליך.

נוכח האמור, הבקשה נדחית.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ה' שבט תשפ"ה, 03 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.