8. העונש אשר הושת הולם - תוקף רישיון נהיגתו של הנאשם פקע תקופה העולה על 4 שנים ובנוסף נהג ברכב שנמסרה עליו הודעת אי שימוש (עבירה שלצידה המחוקק קבע חובת פסילת מינימום למשך 3 חודשים). העונש הולם גם את עברו התעבורתי של הנאשם אשר הוציא רישיונו בשנת 2013 ולחובתו 13 הרשעות קודמות בתעבורה.

9. בית המשפט מחויב ליתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו לביטול פסק דין כדבר בשגרה.

ראו בעניין זה ע"פ (באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07):

"לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279]. על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט".

10.לאור האמור הבקשה נדחית.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, ג' כסלו תשפ"ה, 04 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.