גם בחינת טענות המבקש לגופו של עניין אין בהן כדי להביא לקבלת הבקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן בהעדרה.

5. המבקשת לא חלקה על כך שידעה על מועד הדיון, אך טענה כי אי התייצבותו נבעה ממחלה.

לעניין זה אפנה לאישור רפואי לפי פקודת הראיות שנערך ביום 12.12.24 ע"י ד"ר אדיבי דוד ממנו עולה כי " קיימת סבירות שגברת אברמוב בתאריך 14.7.22 , בעקבות תרופות לכאבם בגב תחתון , לא היתה מסוגלת להופיע לביהמ"ש " . יש לציין כי אישור הרפואי ניתן רטרואקטיבית לשנת 2022, והמבקשת כלל לא נבדקה באותו יום ע"י הרפוא אלא האישור ניתן על סמך "רישומים במסמכים של גברת אברמוב , גברת סובלת שנים מכאבי אגן וכן מכאבים בגב תחתון"

מעבר לאמור אציין כי המבקשת לא טרחה להגיש בקשה מתאימה טרם הדיון על אף שיכלה לעשות זאת אלא רק כעבור שנתים.

6. ביחס לסיכויי הגנת המבקשת לא העלה כל טענה ביחס לתשתית העובדתית של כתב האישום שיש בה פוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט לא צירף אישור כי רישיון הנהיגה היה בתוקף אותה העת. ועל כן, אף לפי מהות העבירה, הסיכוי לשינוי תוצאת פסק הדין קלושה. עוד אני סבורה,כי גם העונש שהושת על המבקשת סביר;ולא מצאתי כי עונשה של המבקשת, על כלל רכיביו, מבטא עיוות דין, המצדיק את ביטול פסק הדין שניתן בהעדרה; ואינני סבורה כי גזר דינה של המבקשת סוטה באורח קיצוני ממדיניות הענישה הנהוגה בנסיבות דומות.

7. לאור כל האמור לעיל, הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר נדחית, אף בלא צורך בקיום דיון במעמד הצדדים (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018)).

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לב"כ הצדדים

ניתנה היום, י"ד טבת תשפ"ה, 14 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.