בעניין בקשת הנאשמת למחיקת כתב האישום בשל התיישנות ו/או לחילופין בשל הטענה כי הביאה ראיות טובות כנדרש כי לא בצעה את העבירה מאחר ואחר החזיק ברכב.

מדובר בדו"ח ברירת משפט בעבירה של נהיגה תוך שימוש בפלאפון שנרשם ביום 16.10.22. על פי צילום הרכב, נשלח הדו"ח לבעליו הרשום חברת השכרה/ליסינג (היא הנאשמת/המבקשת).

ביום 04.01.23 שלחה הנאשמת למפנ"א בקשה להישפט. המבקשת נתבקשה על ידי מפנ"א להשלים מסמכים הנדרשים לצורך בחינת הבקשה להסבת הדו"ח ולא עשתה כך.

ביום 09.02.23 הוגשה בקשה להישפט, העתק מכתב הנאשמת המופנה למפנ"א צורף כנספח בבקשה להארכת מועד להישפט בהמ"ש 3603-01-24.

ביום 16.01.24 בהחלטת ביהמ"ש בהמ"ש הנ"ל, ניתנה לנאשמת ארכה נוספת להגשת בקשה להישפט בהתאם להוראות סעיף 230 לחסד"פ.

ביום 15.09.24 נשלח זימון לנאשמת עם תאריך משפט, בתיק שבפני.

הוגשה הבקשה בנדון והתקבלה תגובת המאשימה המתנגדת לבקשה למחיקת הדו"ח בשל התיישנות. המאשימה לא הגיבה על הבקשה החלופית להסבת הדו"ח.

על פי מסמכים שהציגה הנאשמת בהם חוזה שכירות ותצהיר בהתאם לכללים הקבועים בפסיקה ובנוהל המשטרתי משהוברר לכאורה כי הנאשמת לא החזיקה ברכב במועד ביצוע העבירה וכן לאחר שהנאשמת עמדה בתנאי הקבוע בחוק והציגה מסמכים לגבי זהות המחזיקה ברכב כאמור, אין מניעה להסבת הדו"ח על שם המחזיקה ברכב שפרטיה צוינו בבקשה.

לכל הפחות נוצר ספק בהחזקת הרכב על ידי הנאשמת במועד אף מכוח חזקת הבעלות, ומכאן סיכויי ההרשעה נמוכים.

אשר לשאלת התיישנות העבירה אני מפנה לדיון המרחיב והמעמיק בהחלטת כב' הש' שי שלהבת מביהמ"ש זה בתיק תת"ע 6052-02-24. אף אני סבור כי אין בעצם הגשת הבקשה להארכת מועד להישפט כדי לשלול האפשרות להעלאת טענת התיישנות.

כך גם במקרה שבפני בו לכאורה עברה יותר משנה מאז הגשת הבקשה להישפט.

לפיכך, אני מורה בשלב זה כי כתב האישום כנגד הנאשמת חברת בסט קאר שרותי רכב בע"מ - מבוטל.

המאשימה רשאית כמובן, במסגרת הערכתה את תחולת תקופת התיישנות הקבועה בחוק, להגיש אם תמצא לנכון, כתב אישום מחדש כנגד המחזיקה ברכב, בהתאם לפרטים שנמסרו לה.

מזכירות תודיע החלטתי בדחיפות לצדדים.

הדיון הקבוע בפני היום בצהריים - מבוטל.

ניתנה היום, כ"ו אדר תשפ"ה, 26 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.