תת”ע 10308/11/23 – מדינת ישראל נגד אנואר אבו גודה
|
|
תת"ע 10308-11-23 מדינת ישראל נ' אבו גודה
תיק חיצוני: 47250149060 |
בפני |
כב' השופט הבכיר, אלון אופיר
|
|
מאשימה |
מדינת ישראל |
|
נגד
|
||
נאשמים |
אנואר אבו גודה |
|
החלטה |
בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם. הנאשם זומן למשפטו כדין באופן בו זימון למשפטו נמסר לידו. ביום הדיון ה- 03.12.23 המבקש לא התייצב והתיק נדחה ליום: 05.03.24, וזאת לפנים משורת הדין בשל המצב המלחמתי.
זימון נשלח לכתובתו של המבקש באמצעות דואר רשום וחזר עם ציון "בהעדר הנמען נמסר למי שגר עימו".
גם לדיון הקבוע ליום: 05.03.24 - לא הגיע המבקש.
טענת המבקש לפיה, לא הוא חתם על אישור המסירה, היא נכונה שכן הזימון נמסר למי שגר עימו וזאת בהעדר המבקש בביתו עת התייצב שם איש הדואר.
אדגיש כי תחילתו של הליך זה בזימון ידני למשפט אותו קיבל לידיו המבקש משוטר.
על ענייננו חלה הוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב],
בית המשפט העליון קבע הלכה ברורה ביחס לכללים בהם יידרש בית המשפט לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר (ראה ההלכה בע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם - להלן "פרשת מנחם).
בפרשת מנחם הפנה בית המשפט העליון להלכה ותיקה אחרת שהתקבלה ברע"פ 9142/01 איטליא נגד מדינת ישראל שם נקבע כי כדי שיבוטל פסק דין הנובע ממשפט אליו לא התייצב נאשם שזומן כדין יהיה על המבקש להראות טעם ממשי אשר מנע ממנו את היכולת להתייצב או להגיש בקשת דחייה מנומקת מבעוד מועד לחליפין עליו להראות כי נגרם לו עיוות דין כתוצאה מהחלטת בית המשפט.
בית המשפט המחוזי בבאר-שבע חזר על הלכות אלו בע"פ 5135/08 אלאפיניש סלים נגד מדינת ישראל בהחלטה מנומקת ומנחה המדברת בעד עצמה .
ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018) נקבע על ידי בית המשפט העליון רק לאחרונה:
"לאור חזקת המסירה המעוגנת בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, עומדת משוכה גבוהה למדי בפני הטוען לקיום עילה זו. מהפסיקה נלמדים הכללים הבאים: כאשר דו"ח העבירה, ההזמנה לדיון, או כתב האישום נשלחים בדואר רשום לכתובת של המבקש במשרד הפנים, לא תעמוד לו, ככלל, טענה לקיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות, גם אם עבר למקום מגורים אחר מבלי ששינה את כתובתו במשרד הפנים; מסירת הזימון לאדם בוגר בכתובת הרשומה של המבקש מהווה מסירה כדין; טענות לשיבושים בהגעת דברי הדואר יש לתמוך בחומר ממשי ואין להעלותן בעלמא; ככלל, טענות בדבר בלבול או שכחה של מועד הדיון לא תתקבלנה כסיבה מוצדקת לאי התייצבות, הגם שבמקרים מתאימים ניתן לטעון לקיומו של חשש לעיוות דין; טענות בדבר חוסר האפשרות לקבל את דבר הדואר, בשל שהייה בחו"ל, שהייה ממושכת במקום אחר בארץ, אשפוז בבית חולים וכיו"ב, יש לתמוך במסמכים; אשר לעילת הביטול של פסק דין שניתן בהיעדר מחמת עיוות דין, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה זו ולתמוך אותם במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. כאשר הורם הנטל הראשוני לקיומו של חשש לעיוות דין שנגרם למבקש, ישקול בימ"ש אם לקיים דיון בנוכחות הצדדים כדי לבחון את תקפות הטענה או להחליט, גם מבלי לקיים דיון, על ביטול פסק הדין וניהול המשפט מראשיתו."
במקרה שבפני המבקש לא העלה כל נימוק ממשי המצדיק את אי התייצבותו למשפט, שכן פעמיים הזימון נמסר כדין. הסבריו של המבקש לאי התייצבותו אינם מצדיקים את ביטול ההליך שהתקיים בהתאם לחוק בהעדרו.
כמו כן, המבקש לא העלה נימוקים כבדי משקל שיש בהם בכדי להצביע כי נגרם למבקש עיוות דין מעצם הרשעתו או מרף ענישתו בפרשה זו.
המבקש לא הראה כי היה לו רישיון רכב תקף בזמן האירוע או ביטוח תקף או שלא בוצעה עבירת העקיפה כמתואר בכתב האישום.
בנסיבות אלה, לא מצאתי כל עיוות דין ביחס להרשעה או ביחס לעונש אשר נגזר על המבקש אל מול חומרת העבירה שיוחסה לו.
בנסיבות המתוארות לעיל, אני מחליט לדחות את הבקשה.
על המבקש לוודא הפקדת רישיון נהיגתו מיד עם סיום עיכוב הביצוע שניתן לו בפרשה זו לצורך תחילת מניית פסילתו.
ניתנה היום, י"ט אייר תשפ"ד, 27 מאי 2024, בהעדר הצדדים.