הנאשם עתר לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות כמפורט בהחלטתי מיום 20.5 והמאשימה התנגדה לבקשה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין.

.

הנאשם הכחיש קבלת הזימון לדיון, אך לא הביא נימוק של ממש מדוע אין לקבל את אישור הדואר לפיו נשלח הזימון לכתבתו המלאה, לרבות מס' ת"ד, והוחזר מאחר ולא נדרש על ידו.

כפי שנפסק לא אחת, הנטל לסתור את אישור הדואר הוא על הנאשם, והוא לא עומד בו במקרה דנן.

אף לגופו של עניין לא מעלה הנאשם טענות של ממש המקימות חשש לעיוות דין, למעט טענה בדבר חומרת העונש.

ראשית, ההלכה הי כי חומרת העונש אינה עילה לביטול פסק דין, אלא להגשת ערעור.

אולם מעבר לכך, העונש שהוטל על הנאשם אינו חמור כלל לדעתי. המדובר בעבירה של נהיגה במהירות גבוהה, 55 קמ"ש מעל למותר בדרך עירונית, ועיקר הענישה היא בגין הפעלת פסילה מותנית עקב הרשעה קודמת בעבירה דומה, ובגין עברו התעברותי הכולל לא פחות מ - 24 הרשעות החל משנת 2008, לרבות שבע עבירות מהירות קודמות.

מי שזקוק לרשיונו כטענת הנאשם ואינו יכול להתפרנס בלעדיו אינו חוזר על עבירות דומות של נהיגה במהירויות גבוהות, ועליו להביא מראש בחשבון את האפשרות כי ייענש על כך ואת ההשלכות לגביו.

אשר על כן, פסק הדין מיום 18.3.24 נשאר על כנו.

ככל שטרם הפקיד הנאשם את רשיונו לשם חישוב הפסילה, יעשה כן באופן מיידי.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשפ"ד, 30 מאי 2024.