הנאשם עתר לביטול הכרעת הדין מיום 15.1.2024 מן הטעם שמפאת טעות משרדית החמיץ את הדיון. אקדים ואומר כי אני מקבל את הבקשה.

כידוע, הלכה פסוקה היא כי שיכחה של מועד דיון אינה סיבה מוצדקת כשלעצמה לאי התייצבות (ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד לט (3) 279 (1985)). זאת אפילו אם אירעה בתום-לב (רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, נז(6) 793 (2003)). עם זאת כל מקרה ייבחן לגופו תוך מתן משקל לטענות ההגנה, ומידת הפגם בהתנהלות הנאשם, לרבות מועד הגשת הבקשה.

במקרה זה הנאשם מעלה טענת הגנה אפשרית כי אשתו נהגה ברכב וצירף תצהיר התומך בטענות אלו בנסיבות העניין. מדובר בטענת הגנה סבירה שלו תוכח תאפשר את זיכוי הנאשם ויש לאפשר לו את יומו בבית המשפט להעלותה. כמו כן, לא ירדתי לסוף דעתה של המאשימה בתגובתה כי הבקשה הוגשה באיחור של שנה וחצי בהגשת הבקשה. הבקשה הוגשה תוך פחות מ-30 ימים ממתן הכרעת הדין וגזר הדין בהליך.

אשר על כן, אני מקבל את הבקשה אך לאור הוראות סעיף 130(ט) לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982 אני משית על הנאשם הוצאות בסך 300 ₪ שישולמו לאוצר המדינה, וזאת בתוך 60 יום מהיום.

המשך הדיון נקבע ליום 25.3 בשעה 11. ב"כ הנאשם יפנה בהקדם למאשימה לקבלת הסכמתה לתיקון האישום ובחינת האפשרות להסדר ברוח פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות.

ניתנה היום, י"ג אדר א' תשפ"ד, 22 פברואר 2024.