לפני בקשה לפטור את המבקשת מהפקדת רישיון נהיגה בגין עונש פסילה שהוטל עליה בתאריך 14.6.24.

דינה של המבקשת נגזר בנוכחותה בתאריך 14.6.24 בין היתר לפסילה של 5 חודשים בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית.

בתאריך 21.2.24 הגישה המבקש בקשה, כי בית המשפט יקבע שהפסילה הסתיימה למרות שלא בוצעה הפקדה של רישיון הנהיגה.

לדברי המבקשת לא בוצעה הפקדת רשיון נהיגה, בשל כך שרישיון הנהיגה היה צריך להיות מופקד בתאריך 8.10.23. בשל המלחמה שפרצה יום לפני כן לא הופקד הרישיון. לאחר מכן מסרה המבקשת כי אביה נפטר בתאריך 19.10.23 ולכן לא הייתה לה אפשרות להפקיד את רישיון הנהיגה.

המבקש מסרה כי לא נהגה בכל התקופה וכי היא אם חד הורית המטפלת בבנה בן ה 11.

בתחילה קבעתי כי הבקשה לא תידון עד שלא יופקד רישיון הנהיגה.

רישיון הנהיגה הופקד בתאריך 21.2.24.

בתאריך 12.3.24 הגיבה המשיבה לבקשה, והתנגדה לה.

דיון והכרעה:

חובת הפקדת רשיון נהיגה, והקביעה כי הפסילה תחל רק מיום ההפקדה.

בסעיף 556 (א) לתקנות התעבורה נכתב כך, " נפסל בעל רשיון נהיגה על ידי בית משפט מהחזיק ברשיונו, ימציא בעל הרשיון את רשיון הנהיגה שלו לאותו בית המשפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה"

בסעיף 42 (ג) (1) לפקודת התעבורה נכתב כי, בחישוב תקופת הפסילה לא יבוא במניין - התקופה שחלפה עד מסירת הרישיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה;.

החוק אינו מתיר לקבוע כי פסילה תחל ללא הפקדת רשיון נהיגה או תצהיר חלף.

אכן מדובר בצירוף אירועים טראגי לנאשמת, הן ברמה הלאומית והן ברמה האישית.

יחד עם זאת, הבקשה הוגשה באחור רב ולא בסמוך להסרת המניעה ככל והייתה כזו. די בשיהוי זה בכדי לדחות את הבקשה.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ד' אדר ב' תשפ"ד, 14 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.