בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הנאשמת.

הנאשמת טוענת כי שלחה מראש בקשת דחיה ואף טוענת לכשלים ברישום הדו"ח.

לאחר עיון ושקילה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

על אף שבתיק לא קיימת בקשת דחיה, אצא מנקודת הנחה כי ההודעה על הייצוג ובקשת הדחיה נשלחו מבעוד מועד. עדיין, אין בכך כדי לסייע לנאשמת. הגשת בקשת דחיה, מבלי שניתנה בה החלטה, אין בה כשלעצמה כדי להצדיק היעדרות מהדיון (רע"פ 4055/12 יניב חיים [29.5.12], רע"פ 2193/14 איהאב עיאט [13.4.14]). הדברים נכונים בין אם מדובר בבקשה שהגיש הנאשם בעצמו ובין אם מדובר בבקשה שהוגשה באמצעות בא-כוח עליו סמך הנאשם שיטפל בתיק. יפים לעניין, בשינויים המחויבים, הדברים שנקבעו בעניין שגגה או שכחה- "דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך-הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת-לב של הנאשם עצמו" (רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל [2.10.13]).

ואף ר' לאחרונה עפ"ת 33465-10-21 מוחמד עבדאללה (23.6.22):

"אין חולקין כי ב"כ המערער הגיש בקשות לבית משפט קמא לדחיית הדיון, ואולם נוכח עיתוי הגשת הבקשות בערבו של יום הדיון או ביום הדיון עצמו, אלה לא הגיעו לידי המותב על אף שהדיון נערך בשעה מאוחרת יחסית. עם זאת, בא כוחו דאז של המערער עו"ד סלאמה, לא יכול היה לפטור עצמו מהתייצבות לדיון בשל עצם הגשת הבקשות לדחיה או להניח כי אלה תתקבלנה בשל שיקולים מנהליים של המותב, וכבר נפסק כי משהוגשה בקשה לדחיית הדיון על המבקש לבדוק את ההחלטה שהתקבלה בה, וכי "אין... לקבל את הטענה כי סבר לתומו שהבקשה תתקבל. האחריות בעניין זה מוטלת עליו ולא ניתן להגיש בקשה בבחינת "שגר ושכח". (רעפ 823/21 ‏ ‏ עדנאן טאטור נ' מדינת ישראל, 8.2.21)). (וכן ראו בעניין זה: רעפ 222/13 עודה מחמוד נ. מדינת ישראל, (17.1.2013); רעפ 1798/15 ‏שירן עמי נ' מדינת ישראל, 20.4.2015; רעפ 3313/17 מוחמד עאסלה נ' מדינת ישראל, (27.4.2017); רעפ 849/22 גלאנו גוצ'יה נ' מדינת ישראל, (6.2.2022))".

נוכח האמור, לא קיימת סיבה המצדיקה היעדרותה של הנאשמת מן הדיון.

גם בטענתה הכללית כי היא כופרת בביצוע העבירה, אין כדי לסייע לנאשמת והכשלים שפורטו עיקרם בהעדפת גרסתה אל מול גרסת השוטר. טענות אלה יכול והיו בעלות משקל, לו היה מתנהל הליך הוכחות ומהימנות השוטר היתה עומדת למבחן בעת עדותו, אך אין די בהם כדי להחזיר את הגלגל לאחור. לשם ביטול הרשעת הנאשמת דרושה מסה נכבדת של ראיות אשר מטילה צל כבד על הרשעתה. יפים לעניין, בשינויים המחויבים, דבריו של כב' הש' קוטון בעפ"ת 36978-04-18 הייתם סבית (31.5.18):

"קיים קושי רב בקבלת טענות עובדתיות אשר מטרתן להתעמת עם דברים ברורים שרשם השוטר בהודעה, בעוד הטענות הן טענות כבושות שעומדות בסתירה מוחלטת לאמור בהודעה על תשלום הקנס ובדברי המערער עצמו אשר בסמוך אליהם מתנוססת חתימת ידו.

צדק אפוא בית משפט קמא עת קבע שטענות המערער בתצהירו היו ראויות להישמע אילו היה מתנהל משפט, היינו הליך הוכחות. אלא שהמערער בחר שלא להגיש בקשה להישפט במועד ובחר לשלם את הקנס שהוטל עליו. רק לאחר יותר מחמישה חודשים מיום קבלת ההודעה (12.9.17) חתם על התצהיר הנלווה לבקשה שהגיש לבית משפט קמא".

מכל מקום, "לסיכום, על כל הטוען לקיומה של עילה זו (חשש לעיוות דין- א"ל), במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה" (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נגד סאלם [25.3.18]).

למותר לציין כי הנאשמת לא צירפה עותק מהדו"ח המקורי על מנת שניתן יהיה לבחון את הטענות שהעלתה בנוגע לכשלים הראייתיים וגם בכך יש לתמוך בדחיית הבקשה.

בשולי הדברים אציין כי לא מצאתי לקיים דיון במעמד הצדדים וזאת בהתאם להלכה הנוהגת. ר' רע"פ 8427/17 מ"י נ' סאלם (25.3.18), שם סיכם כב' הש' שהם את ההלכה הנוהגת בעניין:

"אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהיעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק הדין שניתן בהיעדר. עם זאת, על בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה".

המבקשת לא נימקה ולא הצביעה על טעמים המצדיקים קיומו של דיון במעמד הצדדים ואף לא הצביעה על טעמים של ממש לביטולו של פסק הדין.

כאמור לעיל, הבקשה נדחית ופסק הדין יעמוד על כנו.

זכות ערעור כחוק.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו תשרי תשפ"ד, 11 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.