1.     לפניי בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן כנגד המבקש ביום 15.04.2024 בהעדר התייצבות, על יסוד הוכחת זימונו כדין.

2.     כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה ברכב ללא מלווה כנדרש, לפי סעיף 12 א 2 לפקודת התעבורה, מיום 07.08.2023.

3.     לטענת המבקש לא קיבל זימון לדיון והחתימה המופיעה על גבי אישור המסירה אינה חתימתו. המבקש הפנה לשוני בין החתימה ע"ג אישור המסירה ובין חתימתו שלו ע"ג הדו"ח במעמד ביצוע האכיפה כראיה לאי ההתאמה וכביסוס לטענתו. בכך נטען כי קיים פגם בחזקת המסירה כדין. כמו כן כופר המבקש בביצוע העבירה וטוען כי ישב לצדו מלווה העומד בדרישות המחוקק. טענה זו נעדרת תימוכין כנדרש.

4.     בחלוף המועד לקבלת תגובת המשיבה ובהיעדרה, אדון בבקשה על יסוד החומר המונח בפניי.

5.     לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי באסמכתאות המצורפות, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

6.     מן ההיבט המהותי - על אחד משני אדנים יכול בית המשפט לבסס את מסקנתו לביטול פסק דין שניתן בהעדרו של נאשם; סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות או מניעת עיוות דין (לדיון מפורט ומורחב, ראו רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם (25.3.2018) (להלן: "עניין סאלם")).

7.     אכן, מעיון בחתימת המבקש ע"ג הדו"ח ומעיון בחתימה המופיעה ע"ג אישור המסירה עולה שוני מהותי וסבורני כי די בכך לסתירת חזקת המסירה כדין. משכך אינני מוצאת צורך לדון גם בשאלת החשש לעיוות דין.

8.     אשר על כן מורה על ביטול פסק הדין מיום 15.04.2024.

9.     נקבע להקראה ליום 05.11.24 בשעה 11:30. חובת התיצבות הנאשם.

ניתנה היום, כ"ט אייר תשפ"ד, 06 יוני 2024, בהעדר הצדדים.