1

עסקינן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 24.5.21.

עיינתי בטיעוני הצדדים בבקשה ובתגובה.

היה מקום לדחות את הבקשה על הסף מן הטעם שהוגשה באיחור ניכר. המועד להגשת הבקשה הינו בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי 30 ימים מיום קבלת גזר הדין; ובענייננו, בתיק בית המשפט קיים אישור מסירה על פיו פסק הדין בהיעדר הומצא למבקש ביום 9.6.21; כך שהבקשה לביטול פסק דין הוגשה כמעט שנה ממועד הידיעה אודות פסק הדין.

יתרה מכך, לטענת המבקש נודע לו על פסק הדין ביום 14.4.22, כך שהבקשה הוגשה מעבר ל-30 הימים גם לשיטתו של המבקש, ללא כל הסבר לאיחור בהגשתה.

2

מעבר לדרוש, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה.

בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש אם הייתה הצדקה להיעדרו מן הדיון או אם קיים חשש שנגרם לו עיוות דין.

אשר לתנאי הראשון - אני סבורה כי זה לא מתקיים בענייננו, שעה שעל פי אישור מסירה המצוי בתיק בית המשפט, הזמנה לדין, הכוללת את שמו של המבקש, ת.ז., כתובתו, וכן סטטוס המסירה ותאריך הדיון בו נשפט המבקש בהיעדרו, נמסרה ביום 2.12.20 למבקש "לידי הנמען הרשום", וחתימת המקבל מופיעה על אישור המסירה, וכן חתימת פקיד המסירה; ואין די בטענת המבקש בעלמא, כי הגיש תלונה בגין זיוף, כדי להטיל ספק בדבר המסירה, שעה שהטענה לא גובתה בראייה כלשהי; והמבקש לא הציג ראייה או אסמכתא כלשהי שיש בה כדי להטיל ספק בדבר המסירה ולסתור את חזקת המסירה.

משאלו פני הדברים, לא הוכח כי היתה הצדקה להיעדרו של המבקש מן הדיון שהתקיים בהיעדרו.

אשר לתנאי השני - אני סבורה כי גם תנאי זה לא מתקיים בענייננו, שעה שהמבקש לא הציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, כי לא נהג ברכב, ולא הצביע על שיקולים הנתמכים בתשתית ראייתית כלשהי שיש בה פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, כנדרש על פי הפסיקה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין; ועל פי הפסיקה, אין די בהכחשת העבירה בעלמא בכדי להקים חשש לעיוות דין (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018)).

על כך יש להוסיף כי המבקש לא גילה כל עניין בדיון שהתקיים, על אף שהיה מודע לקיומו של ההליך נגדו, ולטענתו קיבל זימון לתאריך 6/4/20 אשר נדחה בשל הקורונה; ולפיכך, מצופה היה מהמבקש כי יברר אודות מועד דיון נדחה, ולא ישב בחיבוק ידיים משך למעלה משנתיים; ופנייתו לבית המשפט לצורך ביטול פסק הדין רק לאחר למעלה משנתיים נעשתה בשיהוי משמעותי ולא מוסבר.

המבקש קיבל את יומו בבית המשפט והוא לא ניצל אותו מטעמים התלויים בו.

לפיכך, הבקשה נדחית, ללא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018); ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (פורסם בנבו, 06.01.2009)).

3

עיכוב הביצוע שניתן מבוטל בזאת.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו סיוון תשפ"ב, 14 יוני 2022, בהעדר הצדדים.