הנאשם עתר לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות בידי כב' השופטת פרסון, כמפורט בהחלטתי מיום 28.5 והמאשימה התנגדה לבקשה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה.

ראשית, אין מחלוקת כי הנאשם זומן כדין לדיון והזימון נמסר לידיו במעמד עריכת הדוח. הנאשם טען כי לא התייצב מאחר ונאלץ לטפל באימו החולה.

צודקת המאשימה והמסמכים הרפואיים שהוצגו מלמדים על מצב קבוע ולא על צורך דחוף שהתעורר ביום הדיון או בסמוך לו. לפיכך היה על הנאשם להיערך כנדרש להופעה לדיון, או לכל הפחות להגיש בקשת דחייה וטענתו כי נאמר לו שלא יישפט במסגרת הדיון הראשון בתיק אינה ברורה כלל ועיקר.

עוד לא ברור מדוע לא הגיש הנאשם בקשה כלשהי גם לא לאחר הדיון ובקשת הביטול הוגשה רק עשרה חודשים מאוחר יותר. לדברי הנאשם למד על פסק הדין רק בחודש מאי האחרון מפי שוטר במסגרת שימוע שנערך לו בהקשר לאירוע אחר, עובדה המלמדת על אי אכפתיות וזלזול בהליך זה.

בנסיבות אלה ניתן היה לבטל את פסק הדין לו היה מראה הנאשם כי שפיטתו בהיעדר התייצבות גרמה לו לעיוות דין, אך לא כך הדבר.

העבירה המיוחסת לנאשם היא נהיגה ברכב עליו ניתנה הודעת איסור שימוש. המדובר בעבירה מסוג אחריות קפידה ולצידה עונש מינימלי של פסילה ל - 3 חודשים. בית המשפט לא החמיר עם הנאשם וגזר עליו את העונש המינימלי, ומכל מקום אם סבור הנאשם כי העונש שנגזר חמור מדי, תרופתו אינה בקשה לביטול אלא ערעור על חומרת העונש.

אשר על כן, הבקשה נדחית ופסק דינה של כב' השופטת פרסון מיום 25.7 נשאר על כנו.

לפנים משורת הדין, ארכה לתשלום הקנס עד יום 30.8.24.

באשר לחישוב הפסילה- הנאשם טען כי הרשיון אינו בידו עקב הפסילה המנהלית שהוטלה עליו. פסילה מנהלית היא לקופה קצובה וככל שנמסר הרשיון שם, יש להפקידו בבית המשפט לאחר קבלתו חזרה עם תום תקופתה. עם זאת, אין בהחלטת הפסילה המנהלית מלמד כי הנאשם לא מסר את רשיונו לקצין.

הנאשם ידאג לחישוב הפסילות שהוטלו עליו, ומובהר לו כי כל עוד לא עשה כן הנהיגה אסורה עליו והוא עלול להיחשב כנוהג בזמן פסילה.

ניתנה היום, ז' סיוון תשפ"ד, 13 יוני 2024.