לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה, שמתנגדת לה, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית, מהטעמים הבאים:

א.    מאישור המסירה של ההזמנה לדיון, ומהאסמכתא שצרפה המשיבה עולה כי זה חזר כלא נדרש, מיום 17.2.23, חתום על ידי הדוור. בנסיבות אלה קיימת חזקת מסירה ובוצעה מסירה כדין של ההזמנה לדיון. המבקש לא הוכיח כי כתובת אחרת שלו הייתה רשומה במרשם האוכלוסין או בתעודת הזהות שלו. בנסיבות אלה, משלא התייצב המבקש לדיון, נשפט כדין בהעדרו.

ב.     אשר לעיוות הדין, המבקש מציין כי הוא כופר במיוחס לו, וכי השוטר לא יכול היה לראות את העבירה, מאחר שמדובר ברכב שחלונותיו כהים. המבקש מציין שורה של כשלים נוספים שלטענתו נפלו בדוח. עיון בדוח מעלה כי השוטר רשם באופן מפורט את זיהוי העבירה. לדבריו, זיהה, ממרחק קטן מאוד, דרך שמשה קדמית של הרכב, שבעת שהרכב היה בתנועה נהג הרכב אחז מכשיר נייד בידו הימנית, כשמבטו מוסט לעבר המסך של הנייד. השוטר כרז לנהג לעצור, תוך שנשמר קשר עין רציף עם הנהג מעת זיהוי העבירה ועד עצירת הרכב. הוסברה לנהג מהות העבירה ונרשם הדוח. אור יום, ראות טובה, מזג אוויר נאה. דברי הנהג תומכים בדוח: "צודק. רציתי להתקשר לאבא שלי ולכן החזקתי בנייד". בנסיבות אלה לא הוכח קיומו של עיוות דין.

ג.       אשר לעונש, גם כאן לא הוכח קיומו של עיוות דין. המבקש הורשע בעבירה של אחיזה או שימוש בטלפון, בנהיגה, ונדון לקנס בסך 1,200 ₪. כעולה מדברי המשיבה בדיון, המבקש נוהג משנת 2021 ובוותק נהיגתו הקצר הספיק לצבור לחובתו 4 הרשעות. הענישה היא מידתית וסבירה בנסיבות אלה.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו תשרי תשפ"ד, 11 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.