1

בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר המבקש לפני כחמש שנים.

תוכן הבקשה הועבר לתגובת המדינה, וזו בחרה שלא להגיב.

החלטה זו תינתן בהעדר תגובת המדינה לבקשת המבקש.

בבסיס טענות המבקש חשש כי נגרם לו עיוות דין מאחר ולא היה זה הוא אשר נהג ברכב עת נמסר לידי הנהג כתב אישום והזמנה לדין ידנית ע"י שוטר.

עוד טוען המבקש כי רק בחודש יולי 2013 נודע לו על ההליך המשפטי שהתנהל בעניינו בהעדרו וכי אי התייצבותו במקור נובעת מאי קבלת הדוח לידיו (בשל התחזות לכאורה של אחר אליו).

מנתוני התצהיר עולה כי למבקש זיקה ברורה לרכב שפרטיו בכתב האישום.

לדברי המבקש עצמו המדובר ברכב של אחיו.

עוד מסכים המבקש כי הנוהג ברכב זוהה באמצעות תעודת זהות עם תמונה.

על פניו אין כל כשל בתהליך הזיהוי שבוצע לחשוד, ומאחר ולמבקש זיקה לרכב, אין כל בסיס ממשי לטענה כי לא היה זה המבקש אשר נהג ברכב.

עצם פניית המבקש לבית המשפט 5 שנים לאחר האירוע, ושנה לאחר שנודע לו על קיומו של ההליך המשפטי, יש בו שיהוי בלתי סביר המצדיק את דחיית הבקשה.

2

שיהוי זה בא בנוסף למסקנה כי לא נגרם עיוות דין למבקש שכן יש בסיס איתן להניח כי היה זה המבקש אשר זוהה ע"י שוטר.

לא הוגשה כל תלונה מצד המבקש במשטרה בחשד להזדהות אחר בשמו.

משטרת ישראל לא התבקשה על ידו לחקור את הבעלים הרשום של הרכב (אחיו).

המדובר על פניו בטענות ללא בסיס ממשי, המועלות כ-5 שנים לאחר האירוע ושנה מיום שנודע למבקש על קיומו של ההליך.

אין הצדקה לאי ההתייצבות לאור הנתונים.

לא מצאתי כי נגרם עיוות דין למבקש.

אין הצקה לשיהוי שבהגשת הבקשה.

אין מניעה כי המבקש יפנה לרשות הרישוי (בהמשך להחלטת בית המשפט העליון בפרשת ג'אבר -

בש"פ 9075/12) לצורך חישוב הפסילה, לאור הטענה כי בוצעה הפקדה של רישיון.

ניתנה היום, ה' תמוז תשע"ד, 03 יולי 2014, בהעדר הצדדים.