1.                  בתיק זה הוגש, ביום 4.6.21, כתב אישום נגד הנאשם המייחס לו עבירות של נהיגה בפסילה, נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע למעלה משנתיים (פקע ביום 23.1.20) וללא ביטוח.

2.                  בדיון, ביום 23.6.21, התייצב הנאשם ומונה לו, לבקשתו, סנגור ציבורי והתיק נדחה להקראה. בדיון העוקב הופיע סנגורו בלבד, וההליך נדחה להקראה. ביום 13.4.22 הורשע הנאשם, על בסיס הודאתו במיוחס לו, והופנה, לבקשת סנגורו, לקבלת תסקיר מבחן לבחינת הארכת המאסר המותנה שתלוי ועומד נגדו. ביום 2.1.23 הוגש התסקיר.

בדיון שנערך ביום 19.1.23 לא התייצבו הנאשם והסנגור, ונוכח בקשת דחייה מטעם הסנגור, נדחה הדיון. בדיון ביום 26.3.23, לא הופיע הנאשם, התייצב סנגורו וציין כי אין לו קשר עם הנאשם. התיק נדחה לטיעונים לעונש, תוך שהוצא נגד הנאשם צו הבאה.

ביום 7.5.23 שוב לא התייצב הנאשם, וסנגורו טען כי אינו מצליח ליצור קשר עמו, על אף ניסיונותיו לעשות כן, בכל אמצעי שהוא. הדיון נדחה והוצא נגד הנאשם צו הבאה ללא אפשרות שחרור.

בדיון ביום 2.7.23, לא הייתה התייצבות מטעם הנאשם וסנגורו, והדיון נדחה פעם נוספת.

בדיון שנקבע ליום 20.12.34, שוב לא הופיע הנאשם והסנגור עתר לשחררו מייצוג, לאחר שבוצעו, לדבריו, אינספור ניסיונות לאתרו שלא צלחו. המאשימה ציינה לפרוטוקול כי מבדיקה במחשב עולה שהנאשם בארץ ונעצר באפריל השנה, יתכן שבשל צו הבאה בתיק. עוד טענה כי מאחר שדובר בתקופת חירום משטרת ישראל הייתה טרודה בענייני בטחון המדינה, ואך כעת חזרה לשגרה. בהחלטתי, בתום הדיון, ציינתי כי אין מקום לשחרר הסנגוריה הציבורית מהמשך ייצוג וכי בטרם יושתו הוצאות משפט על הנאשם, בגין אי התייצבותו, ניתנת לסנגור הזדמנות למסור עמדתו בעניין זה.

3.                  הסנגור טען בתגובתו בכתב כי הנאשם נכח בדיון ביום 13.4.22, הודה, הופנה לתסקיר וניתן בעניינו תסקיר חיובי, ומכאן שבאותו מועד היה לו קשר עם הנאשם והנאשם שיתף פעולה עם שירות המבחן. בדיונים הבאים, ציין, הנאשם לא התייצב לדיון, ובקשתו להשתחרר מייצוג, מהטעם שאינו מצליח ליצור קשר עם הנאשם, נדחתה.

לטענת הסנגור, על אף צווי הבאה שהוצאו נגד הנאשם, שלא בשעת חירום, המאשימה לא הביאה את הנאשם לבית המשפט. זאת ועוד, לטענתו, על אף שלדברי המאשימה הנאשם היה עצור בחודש אפריל, המאשימה לא הביאה אותו לבית המשפט. בנסיבות האמורות, לשיטתו, הנאשם לא ידע ואינו יודע על מועדי הדיונים, כך שאין מקום להשית עליו הוצאות. מנגד, נטען, יש להשית הוצאות על המאשימה נוכח התנהלותה.

הכרעה

4.         התנהלות הנאשם, אי התייצבותו ל-6 דיונים שנקבעו בעניינו, אינה ראויה ואינה מכבדת את ההליך המשפטי. כתב האישום, המייחס לנאשם עבירה חמורה של נהיגה בפסילה, לצד עבירות נלוות נוספות, הוגש ביום 4.6.21, חלפו מאז למעלה משנתיים, ומלבד שני דיונים בהליך, הנאשם, פעם אחר פעם, אינו מתייצב לדיונים שנקבעים בעניינו. כעולה מדברי סנגורו הנאשם אף אינו משתף עמו פעולה.

בנסיבות האמורות, בית המשפט נאלץ לדחות את הדיונים ולהוציא נגד הנאשם צווי הבאה.

5.         אינטרס הציבור הוא שהמשפטים יתבררו במהירות ויערכו במועד שאליו הם נקבעו. בית המשפט הקדיש לדיון משבצת דיונית שהייתה יכולה להיות מנוצלת לשמיעת תיקים אחרים, ומשהדיון לא מתקיים, זמנו של בית המשפט מבוזבז לריק. דחיית דיונים משבשת את מהלכה התקין של עבודת בית-המשפט, יוצרת הכבדה על מזכירות בית המשפט, ומאריכה את בירור העניין שלא לצורך.

6.         הטלת סנקציות בגין הפרה של החלטות שיפוטיות היא חלק ממערכת משפט יעילה וצודקת. בעניין זה אפנה לת"א 28490-11-12 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב - "הפול" (22.10.17)), שם צוין כי -

"תורה נאותה של ניהול משפט צריך ותקבע, כפי שמקובל במדינות נאורות, שיטה של סנקציות על מי שפוגע בניהול היעיל של המשפט; וכששמירה על המועדים תיהפך נורמה, כבר יהפוך השימוש בסנקציה למיותר." (שלמה לוין "תורת ניהול המשפט" ספר גבריאל בך 693, 699-700 (דוד האן, דנה כהן-לקח ומיכאל בך עורכים, 2011)).

7.         זאת ועוד "נוהל טיפול בבקשות לשינוי מועד דיון" הוראות נוהל של נשיא בית המשפט העליון 1-14 (2014), קובע כלהלן:

"הכלל הוא כי דיונים יש לקיים במועדם. שינוי מועד דיון, ובפרט דחייה של מועד דיון, הם החריג לכלל. לפיכך, קבלת בקשה לשינוי מועד דיון תישמר למקרים מיוחדים בלבד."

8.         אין בכוחי לקבל את טענת הסנגור כי המאשימה לא פעלה כראוי, משהוצאו צווי הבאה נגד הנאשם והמאשימה לא הצליחה להביאו לבית המשפט. הנאשם נכח בשני דיונים בהליך, מונה לו סנגור ציבורי, לבקשתו, בהמשך הופנה לשירות המבחן לקבלת תסקיר מבחן וניתן בעניינו תסקיר. מכל אלה עולה כי הנאשם מודע היטב להליך המשפטי שמתנהל נגדו, ומכאן שחובתו לעקוב אחר ההליך וההחלטות שניתנות במסגרתו, לשתף פעולה עם הסנגור הציבורי שמונה לו, ולהתייצב לדיונים. ואדגיש, צווי ההבאה בתיק הוצאו נוכח התנהלותו של הנאשם אשר בחר לעשות דין לעצמו ולא להתייצב לדיונים בעניינו, כך שלא מצאתי מקום לגלגל האשמה לפתחה של המאשימה.

9.         בהינתן האמור, ונוכח אי התייצבות הנאשם לדיון בעניינו, ללא שהונח נימוק המצדיק היעדרותו, על הנאשם יושתו הוצאות משפט בסך 700 ₪, לטובת אוצר המדינה, שישולמו בתוך 30 יום מהיום.

אשר לבקשת הסנגור להטיל הוצאות על המאשימה, בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לכך.

5129371המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט' טבת תשפ"ד, 21 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.