לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בנוכחות הנאשם ביום 27.11.22.

המבקש, באמצעות באת כוחו, המייצגת אותו לצורך הבקשה דנן, טוען כי לא ידע שעם הרשעתו בעבירה המיוחסת יירשמו לחובתו נקודות.

עוד נטען, כי מאחר שדבר רישום הנקודות אינו מאוזכר בגזר הדין, המבקש סבר כי רכיבי הענישה אינם כוללים רישום ניקוד.

בנוסף נטען כי ברישום הדוח נפלו כשלים.

המשיבה התנגדה למבוקש.

דיון והכרעה:

סבורני כי דין הבקשה להידחות.

ראשית, המדובר בפסק דין חלוט, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. לעניין זה אציין כי הנימוקים והאסמכתאות שצורפו לבקשה אינם מצדיקים את השיהוי הניכר בהגשתה.

שנית, בפרוטוקול הדיון מיום 27.11.22 נרשם ברחל בתך הקטנה, כי המבקש מבקש "להפחית בנקודות ובקנס".

בית המשפט הסביר למבקש את האפשרויות העומדות לפניו, והמבקש בחר לקבל את ההסדר שהוצע לו ע"י ב"כ המשיבה. למותר לציין, כי הסכמתו של המבקש להסדר והצהרתו כי הבין את תוכנו נרשמו לפרוטוקול.

שלישית, הכשלים, לכאורה, שנפלו בדוח אינם מגבשים בשלב זה עילה לביטול פסק הדין, שניתן בנוכחות המבקש, וזאת בשים לב גם להסכמת המבקש, כאמור, להסדר שהוצע לו.

יצוין כי פסק דין זה, ככל פסק דין אחר בעניינים דומים, אינו כולל התייחסות לנקודות שיירשמו לחובת המבקש, משאין המדובר ברכיב המוטל ע"י בית המשפט, אלא ברישום המתבצע ע"י רשות אחרת.

בנוסף, משלא הגיע המבקש להסדר הכולל תיקון כתב אישום, הנקודות שנרשמו בדוח המקורי נותרו ללא כל שינוי.

זאת ועוד, רצונו של המבקש, כשלעצמו, "לחמוק" מביצוע אמצעי תיקון שהוטל עליו ע"י רשות הרישוי, אינו מגבש פרמטר של חשש לעיוות דין (ראה רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' סאלם ואח').

לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין, הנני מורה על ביטול תוספת הפיגורים.

הקנס המקורי שהוטל ישולם עד ולא יאוחר מיום 28.03.24.

ההחלטה תומצא לצדדים ולמרכז לגביית קנסות.

ניתנה היום, י"ט טבת תשפ"ד, 31 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.