1.      לפני בקשת המבקש לבטל את כתב האישום שהוגש כנגדו מחמת התיישנות, זאת בהתאם לסעיף 225א לחוק סדר הדין הפלילי. בגוף הבקשה צויין בנוסף כי למבקש עומדת טענת הגנה מן הצדק וכי על פי פסיקת בית המשפט העליון, הודעת הקנס בטלה מעיקרה.

2.      כעולה מהבקשה ומכתב האישום, נגד המבקש הוגש כתב אישום בגין עבירה מיום 23.9.21. המבקש מואשם כי במועד זה נהג ברכב ולא ציית לאור אדום ברמזור שדלק בכוון נסיעתו, זאת לאחר שנכנס לצומת לאחר שחלפו 5 שניות או יותר לאחר הופעת האור האדום , כל זאת בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה. יצוין כי מדובר בעבירה מצולמת.

3.      בבקשתו טען המבקש כי מי שנהג הרכב היה אחיו , אשר נפטר ביום 22.1.22, כך שאין להאשים את המבקש בביצוע העבירה. המבקש טען כי מלבד ההזמנה לדין לא קיבל כל מסמך אחר ממשטרת ישראל או מבית המשפט בנוגע לביצוע העבירה , כאשר על פי סעיף 225א1(1) היה עליו לקבל הודעת כזו, עד 4 חודשים ממועד ביצוע העבירה. המבקש המשיך וטען כי נטל ההוכחה להראות כי הודעה כזו נשלחה , מוטלת על המשיבה , שלא עמדה בנטל זה.

4.      המבקש טען כי ככל ולא יבוטל כתב האישום ייגרם לו עיוות דין . עוד טען כי העובדות נשוא כתב האישום אינן מהווה עבירה ו/או הגנה מן הצדק ולכן יש לבטל את הדו"ח. לטענת המבקש, מהתמונות שצורפו ניתן לראות כי נכנס לצומת לפני שהרמזור התחלף לאדום וכי כאשר הרמזור התחלף לאדום, כל הרכב כבר היה מעבר לקו העצירה וכי המבקש היה כבר בתוך הצומת. עוד צוין כי הצילום בוצע בחושך ולא ניתן להבחין בביצוע העבירה.

5.      המשיבה הגישה תגובתה בה טענה כי בהתאם להנחיית היועץ המשפטי לממשלה, משך הטיפול עד להגשת כתב אישום הוארך ביום 22.2.23, על ידי ראש יחידת תביעות. נוסח ההנחיה צוטט.

6.      המשיבה המשיכה וטענה כי ביום 23.4.21 הופקה ונשלחה לנאשם הודעה על ביצוע העבירה לכתובתו בהתאם למרשם האוכלוסין, זו הוחזרה עקב כך כי המבקש העתיק את מקום מגוריו למען לא ידוע.

7.      המשיבה אף הפנתה להחלטה דומה שניתנה לאחרונה בתת"ע 8576-02-23, שנדחתה.

8.      המשיבה טענה כי ההודעה בוצעה בהתאם לסד הזמנים שהוארך על ידי היועמ"ש כך שיש לדחות את טענות המבקש.

9.      המבקש הגיש תשובה לתגובה ובה טען כי משך טיפול התביעה חרג גם ממסגרת הזמנים של 6 חודשים , בניגוד להנחיית היומע"ש. המבקש אף צרף דוגמאות לכתבי אישום שבוטלו עקב התיישנות וטען לאכיפה בררנית.

10.  סעיף 225א (א1)          קובע כי "היתה העבירה עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, שהחשד לביצועה מבוסס על צילום רכב כאמור בסעיף 27א או 27א1 לפקודה האמורה, לא יוגש עליה כתב אישום ולא יומצאו לבעל הרכב בענינה הזמנה או הודעת תשלום קנס, אם כתב האישום, ההזמנה או הודעת תשלום הקנס טרם נשלחו ועברה תקופה כמפורט להלן:

(1)   ארבעה חודשים ממועד ביצוע העבירה, למעט רכב כאמור בפסקה (2);

(2)   שישה חודשים ממועד ביצוע העבירה, אם היה הרכב רכב חדש או רכב מסוג שקבע שר התחבורה, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת".

11.  במקרה שלפני מדובר בעבירה מצולמת, כך שהיה על המאשימה לשלוח את כתב האישום או ההזמנה תוך 4 חודשים מיום 23.9.21.

12.  ב"כ המשיבה הפנה לסעיף 57 א(א) המאפשר ליועץ המשפטי לממשלה לאשר הגשת כתב אישום גם אם חלף המועד הקבוע בנהלים ובהנחיות. ב"כ המשיבה הפנה להנחיית היועמ"ש מיום 21.2.23 שם הוארך המועד להגשת כתב האישום ל-6 חודשים , עקב ניהול תיק עקרוני לעניין מצלמות א3. עוד ציינה המשיבה כי בהתאם למערכת דותן, שכבר נקבע לגביה כי היא מהווה רשומה מוסדית, נשלחה לנאשם הודעה על ביצוע העבירה לכתובת המופיעה במרשם האוכלוסין וזו חזרה עקב "העתיק את מקום מגוריו למען לא ידוע".

13.  לבקשתי, המציאה המשיבה תיעוד ממערכת דותן בנוגע למשלוח ההודעה לנאשם, ממנו עולה כי הדו"ח נשלח למבקש כבר ביום 14.10.21 . לעניין כתובתו של המבקש, המשיבה ציינה כי הכתובת אותה צרף בבקשתו, שונתה ביום 20.6.23 , לאחר משלוח הדו"ח.

14.  מעיון בבקשתו של המבקש לביטול כתב האישום, לא עולה , גם לא בתצהירו כי לא התגורר ברחוב לוחמי הגטאות 17/2 בעכו במועד בו בוצעה העבירה כביכול וכי לא זו היתה כתובתו הרשומה במרשם. לאור זאת, די בתדפיס אותו צרפה המשיבה , על פי ההודעה על הדו"ח נשלחה למבקש כחודש לאחר צילום העבירה, על מנת לדחות את טענת ההתיישנות.

15.  לעניין צירוף משלוח הודעות על ביטול כתבי אישום, לא ניתן לדעת האם אלו דומים לכתב האישום במקרה שלפני והאם העובדות שם, למשל לגבי משלוח הודעות בפועל ומתי, דומות למקרה שלפני כך שדין הטענה בדבר אכיפה בררנית להידחות.

16.  בנוגע לשאר טענות המבקש, הרי שאלו טענות הגנה יפות וייבחנו במסגרת ניהול התיק העיקרי אשר קבוע להקראה ליום 11.10.23 בשעה 10.30.

ניתנה היום, כ"ח אלול תשפ"ג, 14 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.