1

הבקשה נידחת.

ההלכה המשפטית קבעה כי על מי שמבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדרו להצביע על קיומו של הצדק סביר להיעדרות מן הדיון או להראות שקיים חשש ממשי לקיומו של עוות דין. לעניין זה ראו רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מדינת ישראל, וכן פסיקות רבות נוספות.

יפים לענייננו גם הדברים שנאמרו ברע"פ 8065/10 ויאצ'סלב מלייב נגד מ"י:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם אין לאפשר ניצול זכות זו שלא לטובה. על המבקש לבטל פסק הדין שניתן בהיעדר, להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין".

אציין כי הזימון לדין נמסר לידי המבקש ובו תאריך הדיון, המבקש חתום על קבלת ההזמנה לדין ולא התייצב לדיון. יתרה מזו המבקש שידע על הדיון, לא פעל כלל בנושא כמעט שנה, מיום פסק הדין ועד יום 10.10.13, מועד בו הפקיד רישיונו וגם לאחר מכן במשך כ- 7 חודשים נוספים לא הוגשה כל בקשה בתיק. בכל הכבוד הראוי איני רואה בכך כל סיבה מוצדקת לאי התייצבות או לעניין הארכת המועד להגשת הבקשה.

2

יתרה מכך , העונש שהוטל על המבקש הנו מתון ביחס לעברו, ולכן איני רואה כל עיוות דין בנושא הענישה וזאת גם אם הנאשם טען בבקשה שהינו כופר באשמתו וראה לנושא אף רע"פ 8333/09. ולאחרונה גם רע"פ 7709/13 סאסי נ' מדינת ישראל לעניין עיוות דין.

סוף דבר כאמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ד, 22 מאי 2014, בהעדר הצדדים.