1.      בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר יש להגיש בצירוף תצהיר ואסמכתאות לתמיכה בנטען בה (רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז(6) 793, 802). המבקש לא צרף לבקשתו תצהיר ערוך כדין לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

2.     כמו כן, בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, בקשה לביטול פסק-דין יש להגיש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין. בהתאם לאמור בבקשה, פסק-הדין שניתן בהעדר הנאשם ביום 21.06.2023 נמסר לידיו ביום 11.02.2024. על אף זאת, בקשתו לביטול פסק-הדין הוגשה רק ביום 07.05.2024, בחלוף המועד החוקי להגשתה. גם מטעם זה דינה של הבקשה לדחייה על הסף.

3.     למעלה מן הצורך אדרש לבקשה גם לגופה, תוך שאבהיר כי לא מצאתי שהמחלוקת העולה מטיעוני הצדדים היא כזו המצריכה בירור עובדתי במעמד דיון (ר' בעניין זה רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (25.3.18), בו נקבע כי אין חובה לדון בבקשה במעמד שני הצדדים).

4.     המבקש אינו חולק על כך קיבל לידיו הזמנה לדין ואף שכר שירותיו של עורך דין לייצגו בהליך זה. עוד הוא מודה כי בא כוחו הגיש בקשות שונות לדחיית הדיון, להן נעתר בית המשפט, אך בסופו של יום לא התייצבו המבקש וגם או בא כוחו לדיון במועד שנקבע בהחלטת הדחייה האחרונה, אף כי חזקה עליהם שמועד דיון זה היה בידיעתם.

5.     למבקש טענות כנגד התנהלות בא-כוחו דאז, בגינן גם הגיש נגדו תלונה לוועדת האתיקה בלשכת עורכי הדין. אף כי עיקר בקשתו מושתתת על טענה לכשל בייצוג, לא צרף המבקש לבקשתו את תגובת הסנגור שלטענתו נכשל בייצוגו.

6.     בהעדר עמדת הסנגור, אין לדעת מדוע זה לא התייצב לדיון שנקבע. אף אם נניח כי טעות שבתום לב היא שהביאה לידי כך, הרי שכפי שנפסק לא אחת, שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום-לב, אינה יכולה להצדיק אי-הופעה לדיון (ראו ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל פ"ג לט (3) 279). דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך-הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת-לב של הנאשם עצמו (רע"פ 9142/01 הנ"ל).

7.     מן הראוי להוסיף ולציין, כי בית המשפט לא פטר את המבקש עצמו מהתייצבות לדיון אליו זומן. ממילא, אם בחר המבקש לסמוך ידיו על סנגורו, חובה היה עליו לוודא בזמן אמת מה עלה בגורל הדיון שנקבע ולא להמתין בחוסר מעש תקופה ארוכה לאחר מועד הדיון אליו זומן.

8.     להשלמת התמונה יובהר כי הנאשם לא הוזמן להמשך משפטו, כי אם זומן לדיון ראשון, בהזמנה כדין, ומועד דיון זה נדחה כאמור לפי בקשת בא כוחו. במצב דברים זה, אין בית המשפט נדרש להזהירו כי אם לא יתייצב להמשך משפטו יהיה בית המשפט רשאי לדונו בהעדרו ורשאי היה בית המשפט לעשות כן משלא התייצב למשפט.

9.     כמו כן, לא מצאתי כי ביטול פסק-הדין דרוש למניעת עיוות דין. כפי שנפסק ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (25.3.18) "על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה". המבקש לא פרט את כפירתו ולא הניח תשתית ראייתית המראה כי קיים סיכוי של ממש לשינוי התוצאה.

10.   לזאת יש להוסיף, כי הענישה אשר הוטלה על הנאשם, המתחשבת בנסיבות ביצוע העבירה וקיומו של עבר תעבורתי כמפורט בפרוטוקול הדיון, אינה חורגת ממתחם הענישה ומכאן שאף בה אין כדי להקים עילה לביטול פסק-הדין.

11.   נוכח האמור לעיל  ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק-הדין.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ב אייר תשפ"ד, 20 מאי 2024, בהעדר הצדדים.